בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יואל מרקוס | טווח ארוך זה מחר

תגובות

אני מתחיל לחשוד שאהוד ברק הוא עיתונאי מתוסכל. הוא אומר דברים שכבר כתבו או עומדים להיכתב. חוטף לנו מהיד נושאים בוערים ותחזיות שחורות על התנהלות הממשלה. התכוונתי, למשל, לכתוב שיש לצפות לצונאמי מדיני בספטמבר הקרוב, כשעצרת האו"ם עלולה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67'. והנה, מי מקדים אותי במאמר אזהרה כנגד הממשלה - אם לא חבר הממשלה הבכיר והמשפיע ביותר על ביבי, אהוד ברק.

בהרצאה בנויה לתלפיות במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב הוא מזהיר, שלקראת ספטמבר אנו צפויים לצונאמי מדיני, שרוב הציבור לא מודע לו (חוץ ממנו כמובן). אמנם לא בטוח שארה"ב תאפשר לתחזית שחורה זו להתממש, ולא בטוח שמהלך כזה יהיה לטובת הפלסטינים. אך צונאמי מדיני בעצרת או"ם, בדומה לצונאמי בטבע, לא נשלט על ידי ראשי המעצמות.

אבל מה ההבדל בין העיתונאי לבין שר הביטחון? שהאחרון, הן מבחינת אישיותו והן מבחינת תפקידו, הוא חבר ממשלה ואחד משני המעצבים המרכזיים של מדיניותה. הוא אמור לעשות, לא לכתוב. מה זה נקרא שהוא מזהיר? את מי הוא מזהיר? את עצמו או את ראש הממשלה? תמיד נתונה בידו האופציה להתפטר (חה, חה).

ברק וביבי, חברים חברים, אך לא בטוח מי משניהם משפיע על מי. הרצח האכזרי באיתמר דיבר בעד עצמו. התקשורת הבינלאומית, המתמקדת עכשיו באסון המתרחש ביפאן, על רבבות הרוגיה והאיום הגרעיני, התייחסה בשורה אחת למה שקרה באיתמר. הסי-אן-אן דיבר על intruders (מסתננים). ביבי עצמו פגע באפקט של הזוועה על ידי הטלת האשמה על המנהיגות הפלסטינית, ובעיקר חיפש ומצא "תגובה ציונית הולמת", קרי היתר לבניית 400 יחידות דיור בשטחים. אולי יבנו ואולי לא יבנו. ממילא בכל הסדר תהיה זו בנייה המיועדת להריסה.

רוב השיקולים של ביבי מיועדים למהדורת החדשות הבאה. טווח קצר אצלו הוא "בחצי היום", טווח ארוך - מהדורת החדשות של הערב. לא נעים להציג זאת כך, אך תגובת הממשלה פגעה באפקט של המעשה המזוויע והסיחה את דעת העולם מהרצח.

השאלה היא מה היה חלקו של ברק בהחלטה זו. האם יזם אותה? האם היה שותף לשיקולו של ביבי? משגה דומה עשה ברק כראש ממשלה בתגובה ללינץ' האכזרי והמצולם, שעשה השבאב במשטרת רמאללה בשני חיילי מילואים שטעו בדרך (19 באוקטובר 2000). ברק הורה אז למסוקי קוברה להפציץ "יעדים" ברמאללה. למרות האכזריות של הלינץ', חיש מהר הואשמה ישראל בהפצצת אוכלוסייה אזרחית. בתגובה "הציונית" ההולמת הם גם לא מרצים את המתנחלים וגם לא מחזירים את המתים לחיים.

משקיפים מחזיקים בדעה שביבי מעריץ את ברק. השאלה היא מי קובע בסופו של דבר. למי יש את המלה האחרונה? ברק לא שש להצטרפות קדימה לממשלה, מחשש שהמחיר יהיה תיק הביטחון. ולא יהיה זה חטא להניח, שתרגיל הפרישה מהעבודה נבע מהחשש לאבד את התיק. ברק גם לא שש לבחירות. לפי סקרים חסויים, ביבי עושה נפשות במחנה קדימה, בעוד שברק לא עובר את אחוז החסימה. מכאן שלביבי יש את המלה האחרונה.

האירועים ביפאן מקילים עלינו כאילו. מה שמתחולל שם מעמיד בצל את מה שמתחולל בלוב. ייתכן שמה שיקרה בלוב, ניצחון קדאפי למשל, עלול להשפיע על שאר המדינות, בעיקר על בחריין וסעודיה. ארה"ב אמנם בעד דמוקרטיה, אך גם בעד מקורות הנפט שלה. מה גם שלנוכח מה שקורה ביפאן, הכורים לצורכי חשמל אולי לא ימשיכו להיות כה פופולריים.

הצונאמים ביפאן לא יפתרו את הבעיות שלנו. אך חשוב לנצל את ההפוגה בלחץ הממוקד על ישראל, כדי להכין תוכנית סבירה להסדר קבע עם הפלסטינים. אם יפאן זזה ארבעה מטרים כתוצאה מרעידות האדמה, אנחנו מסוגלים לזוז מהקיבעון הלאומני שלנו. ברק צריך להחליט אם הוא שמאל או ימין, אם הוא עיתונאי או מדינאי. ספטמבר נראה רחוק, אך בעולם שיש בו שינויים טקטוניים, העתיד הוא מחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו