בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבנר כהן | טכנולוגיה שאינה סולחת

תגובות

הפיסיקאי השוודי הנס אלפבן הוא שהזהיר בערש העידן הגרעיני, שאטום לצורכי שלום ואטום לצורכי מלחמה הם בחזקת תאומים סיאמיים שלא ניתן להפריד ביניהם. דוד ברגמן, אבי הגרעין שלנו, ביטא רעיון זה באומרו, שאנרגיה גרעינית, לנשק או לכוח, אחת היא.

הדברים הללו הובנו בדרך כלל כאמירה על הזיקה שבין שני שימושי האנרגיה הגרעינית. הדלק הגרעיני בשני השימושים הוא אותו הדלק. תשתית גרעינית לצורכי כוח, ובמיוחד ידע הנוגע למרכיבי מעגל הדלק הגרעיני, הם קריטיים לתפוצת נשק גרעיני. אבל הדרמה הגרעינית שמתרחשת עתה ביפאן מציעה אולי פירוש אחר לדברים של אלפבן וברגמן, והיא נוגעת לטיב הבלתי סלחני של הטכנולוגיה הגרעינית על שני צדיה. זו טכנולוגיה בעלת פוטנציאל הרס, שאיננה סלחנית למצבים שמעבר לתחום המקרים המסוים שאליו תוכננה.

הרתעה גרעינית נראית כסוככת על שלום העולם, אך היא יכולה לפעול רק בסביבה רציונלית. חוקרים והוגים רבים טוענים, שהעובדה שהמלחמה הקרה הסתיימה בעודה קרה היא עניין של מזל יותר מאשר של שכל. אשר לאנרגיה גרעינית לכוח, זו הוכיחה לנו פעם אחר פעם, שאין היא ותרנית כהוא זה לטעויות אנוש או לקטסטרופות טבע, אם הללו לא חושבו מראש.

התקלה בכור שבאי שלושת המיילים בארצות הברית במארס 1979 החלה כתקלה פשוטה באחד משסתומי מערכת הקירור, אך שורת תקלות אנוש ואי הבנות של מפעילי הכור הביאו את ליבת הכור למצב של התכה חלקית. משהו בנוסח הכל בגלל מסמר קטן. אף שאיש לא נפגע מהתקלה, היא גרמה לנפילת התעשייה הגרעינית בארה"ב; במשך כרבע מאה שום כור כוח חדש לא אושר לבנייה.

אסון צ'רנוביל ב-1986 היה שונה. תכנון רשלני והפעלה חסרת אחריות, כחלק מתרבות פוליטית קומוניסטית של הסתרה, סוד וטיוח, הביאו לאסון הגרעיני החמור ביותר בכל הזמנים. שני האירועים הללו כמעט שקברו את תעשיית הכוח הגרעינית.

והנה באחרונה, לנוכח מצב גלובלי חדש - העלייה המסחררת של הודו וסין ככלכלות המשוועות לאנרגיה, והרצון של מדינות ערב להגיב על תוכנית הגרעין האיראנית - התעשייה הגרעינית החלה לחלום על תחייה מחודשת.

כבר מהתחלה היה בדיבור על "רנסנס גרעיני" הרבה ספין שכן מחיר החשמל הגרעיני נותר גבוה עקב הוצאות העתק הכרוכות בבניית תחנות כוח גרעיניות ובשל גילוי מקורות חדשים של גז טבעי זול.

אבל כחלק מאותו הספין מכרה התעשייה הגרעינית לציבור אגדות, על כך שכורי כוח מודרניים חסינים מתקלות אנוש, רעידות אדמה, או פיגועי טרור. ניתן כיום, כך נטען, לשקלל את תסריטי האפוקליפסה לתוך חישובי התכנון ההנדסי וליצור מקדמי בטיחות, שיבטיחו שהם לא יהיו אפשריים.

המתרחש עתה ביפאן חושף את ערוות הספין. לא רק שאנו מגלים שוב את אי סלחנותה של הטכנולוגיה הגרעינית, אלא שאנו גם נוכחים באי רצינות ההבטחות. הכורים היפאניים היו אמורים להיות חסינים לכאורה מכל תרחיש ריאליסטי: נבנו בהם אטמים כפולים במקדמי בטיחות גבוהים, הוקמו מערכות כפל להבטיח את קירור הכור המושבת. אך הם כולם כשלו ביום פקודה, והמדובר לא רק בכור אחד אלא בארבעה.

גם בלא מידע מפורט ומוסמך על ממדי האסון הגרעיני המתרחש ביפאן, ברור שזה האסון הגרעיני התמור ביותר שהתרחש מאז צ'רנוביל. אך בעוד אסון צ'רנוביל היה עדות להפקרות בוני הכור ומפעיליו, האסון היפאני התרחש כתוצאה של שרשרת של אירועים "נדירים ביותר", שכל אחד מהם נתפש לכאורה כבעל הסתברות סטטיסטית קרובה לבלתי אפשרית. זאת ועוד, וחשוב לומר זאת, גרף הנדירות הוא בעצם תשקיף של גרף הכדאיות הכלכלית.

אין ספק, שהאסון הגרעין היפאני יביא להתדיינות עולמית קדחתנית על עתיד הגרעין - אם ראויה הטכנולוגיה הזאת להיות חלק מהמורשת האנושית. לפני 66 שנה הביאו המראות של הירושימה ונגסאקי את האנושות להתדיינות רצינית על עתיד הפצצה והאפשרות לבערה. הוויכוח ההוא, אל מול ירידת מסך הברזל, העניק לגיטימציה לפצצה ככלי הרתעה. יש לקוות, שהוויכוח הנוכחי יביא לתוצאות רדיקליות יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו