בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | כל הארץ קברים-קברים

10תגובות

מעולם לא חי החתום-מעלה בעולם העסקים. אבל רעיונות טובים לביזנס היו לו בשפע. הוא דווקא ניסה לפזר אותם כאבקנים, לשווא היו ניסיונותיו שפרחו באוויר.

על רעיון אחד כזה יסופר הפעם לקראת חג הפורים; הוא שב ומנקר כל אימת שפורים מתקרב.

הימים ימי מגורינו במושב מרגליות שעל גבול לבנון. בשבתות טיילנו בסביבה, שתינו את הנופים ולא רווינו.

בשבת אחת הרחקנו עד ליער ברעם. פתאום נגלה לעינינו שלט דרכים. התרגשנו, לא ידענו את נפשנו מרוב פליאה: מרדכי ואסתר קבורים כאן, איך זה שלא שמענו קודם.

עד לאותה התגלות, טעינו לחשוב שקברם הוא בעיר המדאן שבמרכז איראן. לא שמנו לב, כנראה, שעצמותיהם הועלו מתי שהוא ארצה, אולי יחד עם עצמות ז'בוטינסקי, ואולי במבצע חשאי; האם עכשיו מותר לגלות?

בירור נוסף בזק"א העלה, שאסתר ומרדכי זכו בקבורה כפולה, שם וכאן, וצריך לקוות שפיצול אישיותם אינו טורד את מנוחתם. אם להם זה לא מפריע, אז למה לא; כן ירבו קברים קדושים בישראל.

והם באמת מתרבים וממלאים את הארץ, ובעיקר את חבל הגליל, שהבלים נפלו לו בנעימים. במהלך טיולינו, התוודענו לעוד ועוד אתרים, ששמם של צדיקים קורא עליהם. לכל חירבה יש שם, שנתנו לה יזמיה, והיא מקור לא אכזב לפרנסה.

ראשית חוכמה ועורמה - למתג את המקום, קבר-קבר וסגולתו הייחודית: לכאן באות נשים עקרות-לא-ילדו ומתעטפות בתפילה לפרי-בטן; ולכאן פונות בתולות שמפילות תחנונים לשידוך; זה צדיק מובהק שמשכין שלום בית, וזאת צדקת גמורה שמעלה ארוכה; יודעים צדיקים נפש בהמתם, ואם הם אינם קיימים אזי ממציאים אותם: קברי רפאים מרגיעים ומרפאים, והבריות מתנפלות עליהם בהתקפי נקרופיליה.

לא כל הקברים נועדים לצורכי הפרט, יש גם קברים לאומיים לסיפוק צורכי הכלל, והללו פרים ורבים בעיקר בשטחים. כאן אין גבול מלבד השמים, ולשם שמים יירצה כל קבר שייח ויתקדש. נוסעים אוריינטליסטים מימי הביניים מסתמכים על עדותו של רועה מקומי זקן, ומספרי מסע שלהם למדנו, שכאן קבור יוסף הצדיק וכאן שמעון הצדיק; מצדיק לצדיק כוחנו מצדיק את אחיזתנו ומעמיק אותה.

זאת מציאות המוות שבה אנחנו חיים, והיא שהנביטה בי את הרעיון: למה לא נמצא גם אנחנו איזו חירבה ליד ביתנו, ואם אין חירבה בסביבה, כי אז נבנה ונחריב במו ידינו. היא תמותג כאתר הפיקחון הארצי, כל עיוור ישתטה וישתטח. כבר הצלחנו לגייס שכן טוב, שבעבור תשלום לא גדול וכמה הופעות בטלוויזיה, היה מוכן להישבע בנקיטת חפץ על ישועתו כהרף עין. הוא יעיד על עיני בשר שלו, ולא נואשנו מלאתר שותף נוסף, שיעיד על עיני רוחו.

כשההכנות היו בעיצומן, וכבר סימנו לעצמנו שם צדיק פנוי לעוד אמונה תפלה, פתאום הכל שוב קרס. אשתי, שהיתה אמורה לנהל את המיזם בעזרת הילדים, ולשלשל את התרומות לכיסינו, נתקפה בהרהורי תשובה, כל העסק לא נראה לה. בארץ זרועת קברים אמיתיים, טענה, שבכל שבוע נכרים בה קברי פורענות טריים, אין מקום לקברים מזויפים בתחפושת, שבעצמם גורמים אסונות ומפילים קורבנות. לא כל יתומה יהודייה והקוזין האנוכי שלה הם אסתר ומרדכי, ולא כל יום פורים שמח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו