בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | סוף טוב הכל טוב

"פלפלים צהובים", ערוץ 2, 22:15

תגובות

בפרק הסיום של "פלפלים צהובים", כמו גם בפרק הפתיחה, הולך הילד עומרי לאיבוד. ההבדל בין שני הפרקים הוא שבפתיחת העונה הוריו של עומרי מודאגים במידה, כמו כל הורה שלא מוצא את ילדו. בסיום העונה לעומת זאת, היעלמותו של עומרי מיתרגמת לחרדה מיידית. ההורים נכנסים להיסטריה, מגייסים את כל מי שהם מכירים ודורשים מהמשטרה להעלות מסוקים לאוויר. זה השינוי שעבר עליהם, הם מכירים בכך שבנם חריג והתברברות שלו בשבילי היישוב עלולה להיות הרת אסון. בשביל להשלים את המהלך הפנימי, רק צריך ששני ההורים יודיעו לכוחות החיפוש שבנם אוטיסט, ממש שיגידו את המילים: "יש לנו בן אוטיסט". האמא (עלמה זק) לא מצליחה להביא את עצמה להגות את השם המפורש. האב (יוסי מרשק) כבר מזמן שם. סצנת החיפוש אחר עומרי בין נקיקי הערבה היא אחת היפות שראיתי בטלוויזיה הישראלית. בשל היחס הכפייתי של עומרי לפזמונאות עברית, המחפשים אינם קוראים בשמו אלא שרים שירים עבריים בקולי קולות בתקווה שהוא ישמע ויענה. הגימיק התסריטאי הזה מוסיף המון הומור וחן לסצנה שיכולה להיות מותחת, חרדתית או סתם משעממת. חיפוש, אחרי הכל, הוא אקט משעמם. מי אוהב לחפש?

השירה העברית היא גורם משמעותי ב"פלפלים צהובים", היא כמעט אחות חורגת לעומרי ואורחת לא לחלוטין רצויה במשפחת אוחיון. לכן התאכזבתי שאת הפרומו לפרק הסיום ליווה שיר לועזי ("Beautiful Boy" של ג'ון לנון). רשלנות בסיסית של מחלקת הפרומו של קשת.

פרק סיום העונה, מרגש ושנון כמו אלו שקדמו לו, מהווה סיכום מכובד לסדרה מצוינת. לא קשה לה לבלוט על רקע הדרמות הישראליות של השנים האחרונות. כבר למדתי שלא לצפות להרבה מהז'אנר הזה. פאתוס מופרז, דיאלוגים לא אמינים, טקסט שזועק את הסאבטקסט בוולגריות, כל אלה ממלאים את המסך וזוכים לשבחי ביקורת או לנתוני צפייה גבוהים ובמקרים קשים ממש, גם וגם. לא ברורה לי ההנאה ששואבים הצופים מהסדרות הללו ולפעמים אני תוהה מה מניע את יוצרי הטלוויזיה להפיק מוצרים כל כך לא מענגים. אבל מאזוכיזם ובינוניות הן תכונות עתיקות יומין ואנחנו לא פה בשביל לחקור אותן אלא בשביל לשבח סדרה יוצאת דופן בנוף המדכדך הזה. "פלפלים צהובים" היא סדרה חכמה ונוגעת ללב. היא מראה שאפשר לקחת נושא כאוב וטעון כמו אוטיזם ולטפל בו באופן לא מעליב, לא מדכא ולא הרה גורל אלא יומיומי, מדויק ומלא הומור, מצרך נדיר בשוק הטלוויזיה הישראלי. גם אם היא אינה יצירת מופת חד-פעמית, "פלפלים צהובים" היא סדרה פשוטה וטובה המאפילה ללא תחרות על אחיותיה המקומיות. לפעמים נדמה שסוד קסמה הוא אשליית הפשטות שלה. אם היא באמת כל כך פשוטה, למה לא עושים יותר כמוה?



''פלפלים צהובים''. סדרה חכמה ונוגעת ללב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו