בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרב מיכאלי | אנס רם ונישא

תגובות

לא רק משה קצב מחכה בחשש לגזר דינו שיינתן מחר; אכן יש חשש שהטיעונים לקולא שהעלו ההגנה שלו וגם כמה מאמרים וראיונות, יתקבלו כאמת ויביאו לעונש שיוריד ממשמעותה ומכוחה של ההרשעה.

כשאיש ציבור מורשע או מואשם, הטיעונים להגנתו נובעים תמיד מהיותו של האדם שר, נשיא או גנרל: הנפילה מאיגרא רמה, "עונשו הציבורי", "שירות המדינה", ה"עשייה למען הכלל". אלה וגם ה"שטף האינסופי של הפרסומים הקשים שפורסמו נגדו בתקשורת", במלותיו של בית המשפט, שכבר ציין זאת כטיעון לקולא בהכרעת הדין של קצב - כולם נובעים מאותו היגיון: "איש רם ונישא", לא מגיע לו שנעניש אותו בכל חומרת הדין, מן הדין ש"שירותו" יעמוד להגנתו. אלא שההיגיון המעוות הזה חייב להסתלק מן העולם.

המעמד הרם, כפי שטענה התביעה, לא זאת בלבד שאינו סיבה לקולא, אלא דווקא מעצים את חומרת המעשים, משום שבדיוק את המעמד הרם הזה הוא ניצל לרעה; הוא איפשר לו לבצע את מעשי האונס. המרות, הסמכות, האמינות, הגישה החופשית, האמצעים להעסקת הנפגעות, המחויבות שלהן לא רק אליו אלא גם לתפקיד שנשא בו - כל אלה איפשרו לו לאנוס, וכל אלה ניתנו לו מתוקף מעמדו.

המעמד הרם של נבחר או נושא תפקיד אינו דבר מולד; הוא כוח שניתן לאדם על ידי הציבור. זאת ה"עסקה" בין הציבור לבין נבחריו: אנחנו ממנים אתכם עלינו, נותנים בידיכם עוצמה וכסף, סממני כבוד ומעמד, ואתם, בתמורה, דואגים לרווחתנו, מייצגים אותנו, ואתם לא גונבים ולא אונסים. בניצול מעמדו לרעה נגד נשים שעבדו תחתיו, קצב פשע אמנם בראש וראשונה בהן, אבל פשע גם בציבור שנתן בידו את הכוח הזה.

המעמד הרם מביא אתו סיקור תקשורתי; זה חלק בלתי נפרד מהיות איש "רם ונישא". קצב חיבב מאוד גם את החלק הזה: בכל שנות פעילותו עשה מאמצים כבירים להיות מסוקר בתקשורת. אי אפשר להלין על פרסומים רבים (שבדיעבד מסתברים כפרסומי אמת) כשכל חייך שקדת להיות מפורסם ומתוקשר.

ומעל לכל, הגיע הזמן להודות: כל תפקידי השררה הציבוריים, הם קריירות הצוברות לאדם כוח, מעמד, והון לא פחות - אם לא יותר - מקריירה פרטית המכונה "לעשות לביתו". כל הגנרלים, הפוליטיקאים ועובדי הציבור הבכירים, גם אם עושים הם את עבודתם מתוך אמונה בחשיבותה, מקדמים את עצמם והופכים לבעלי כוח ומעמד; בכנסת, בממשלה, בשירות הציבורי ובצבא.

חלקם עושים למדינה טוב וחלקם רע מאוד, אבל כולם זוכים לאמצעים ולהטבות שהשוק הפרטי אינו מעניק, שפע במות להישמע ולהיראות, גישה לשלל מקורות שיכולים לשפר את חייהם ואת מעמדם, תוך שהאבחנה בין הבית הפרטי לבין הבית של כולנו מיטשטשת לעתים תכופות. די להיזכר כיצד נלחם קצב על זכויותיו כנשיא לשעבר, כדי להבין כמה רווחים יש בצד ה"שירות" הזה.

קצב, שממשיך ליהנות מהרווחים האלה, אפילו לא ביקש מבית המשפט להקל בעונשו, כדי שלא יצטרך להודות במעשיו, שעליהם הוא מעולם לא הביע חרטה. החברה שהעלתה אותו צריכה להעניש אותו כראוי על הניצול שניצל אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו