בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניבה לניר | בייגה פינת ג'ומס

תגובות

בעוד יומיים יפרוש חיים (ג'ומס) אורון מהכנסת. ביום ראשון תתכנס ועידת מפלגת העבודה. הקשר בין שני האירועים עקיף, אך ניתן לזיהוי. "סדר היום" נדפס בהזמנה לצירי הוועידה: "1. ביטול החלטת הוועידה ה-8 מושב ד', מיום 5.8.09 בדבר כינונה של חוקה חדשה למפלגה (חוקת ברק), והשבת תוקפה של החוקה הקודמת מינואר 98'".

השאר לא חשוב. ג'ומס נפרד, העבודה מתנערת (מאהוד ברק) סופית ולחלוטין. אין צורך בהיסטוריונים. די להביט ברשימת הפורשים: שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין ואורון מזה, שמעון פרס, ברק, דליה איציק, חיים רמון, שלום שמחון, מתן וילנאי ואורית נוקד מזה, לראות איפה אלה ואיפה אלה - ולהיזכר בנסיבות ובסיבות לנפילת השמאל.

אך כדי להבין את ממדי הבור שבו הוא נתקע, יש להוסיף גם את שמותיהם של עמרם מצנע, אברהם בייגה שוחט ועוזי ברעם. סיפור לא טוב שאגו, אגו ואגו, תמימות, מניפולציות וכוחנות - שהשמאל מעולם לא היה נקי מהם - משמשים בו בערבוביה.

בימים האחרונים נכתבו מלים רבות ואוהדות על אורון. הוא, לעומת זאת, לא חסך דברים חריפים מקרובים ורחוקים, בכתבה במוסף "הארץ" ("חיים יוצא מהאורון", מאת גידי וייץ, 18.3): ברק זכה לפירוט על מה ולמה הוא "מסוכן למדינת ישראל" (כפי שכבר אמר עליו שוחט לפני כמה חודשים), ליברמן מפחיד ולשלי יחימוביץ' זכתה להערה על גבולות הסוציאל-דמוקרטיה: "אני לא יודע מה זה סוציאל-דמוקרט שמאוד רגיש למצוקות ולעוני של בני עמו, אבל לא רגיש באותה מידה לעוני של מי שגר קילומטר מפה בשטחים הכבושים".

שלושה ימים לאחר פרסומה, התגובה מלשכת ברק נקראת רע מאוד (ולא רק ב"עוטף עזה"): "העובדות הן כי בתקופת כהונתו של ברק כשר ביטחון נהנית ישראל משקט שלא היה כמותו שנים רבות..." חלק נוסף מתגובתו ותגובתה המלאה של ח"כ יחימוביץ' ראויים לרשימה נפרדת, לבחינת התנשאות ויהירות יוצאות דופן ("חיים אורון נחשב אדם רציני, אך לצערנו..." - כך בפתיחת תגובת ברק. "אני מחבבת ומעריכה את ג'ומס, אבל בוודאי שהוא אינו מסוגל..." - כך יחימוביץ').

סגולותיהם האלקטורליות של יורשי ברק ואורון אינן ידועות עדיין. בינתיים גלוי וידוע שהשמאל גולש במדרון חלקלק זה 15 שנה. אם ימשיך להתבכיין על מכת ברק ולהתקשקש בשאלה מה חשוב יותר, מדינת אפרטהייד או סוציאל-דמוקרטיה, ולא יחולל מהפך במסגרותיו שיתבטא ברשימותיו לכנסת, ישמוט את הסיכוי ליצירת גוש חוסם-ימין, כלומר, למהפך במפה הפוליטית.

ג'ומס לא היה הקברן של מרצ כפי שטוענים אחדים. ויחימוביץ' לבדה לא תושיע את העבודה. ג'ומס היה חלש מכדי להנהיג את תנועתו בדרך ליצירת תנועה חדשה. חבריו ירו לו ברגל, והוא בשקט אופייני, לא חיפה על הרגל השנייה. גם תומכיו מבחוץ לא באמת סייעו.

המרחק בין תמיכה פוליטית ב"צוותא" לסגירת משרד משגשג, התפטרות מדירקטוריון או יציאה לחופש מהאקדמיה כדי להתמודד בבחירות, היה ונשאר גדול. אם לא יתקצר הפעם - השמאל ייעלם. שוחט ואורון ממשיכים להיות מעורבים, איש איש בדרכו, בניסיון, אולי אחרון, לשינוי כזה. אם לא יצלח, אנשי שמאל, נאורים, צודקים ושוחרי טוב, יוכלו לספר לילדיהם ולנכדיהם איפה היו ומה עשו אז, כשישראל שקעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו