בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיהו השוטר העולמי

תגובות

למקרא כותרות העיתונים בעקבות התחלת הפעילות הצבאית לאכיפת איסור הטיסות מעל שמי לוב, כגון "אובמה היסס, אירופה נטלה את תפקיד השוטר העולמי" ("הארץ", 20.3), ניתן היה לחשוב כי אנחנו עומדים בפתחה של תקופה חדשה ביחסים הבינלאומיים, ולא היא. גם התפארותו של דובר ממשלת צרפת על כך "שלמרות כל ההערות השליליות, ההחלטה לגבי לוב מראה כי יש קול אירופי אקטיבי ביחסים הבינלאומיים", מבטאת משאלת לב, אשר בינה לבין המציאות שבה נתונה "אירופה" אין הרבה מן המשותף.

מי היא אותה "אירופה" שלה התכוון הדובר הצרפתי? זו לא המסגרת הקולקטיבית של האיחוד האירופי, המייצג את 27 חברותיו. במקרה שלפנינו מדובר בצרפת ובריטניה, אשר מסיבותיהן הן החליטו לפני מספר שבועות, בלי שתיאמו את צעדיהן עם חברותיהן לאיחוד, לפתוח בפעילות במסגרת מועצת הביטחון ליזום צעד שיאפשר להן לאכוף את איסור הטיסה מעל שמי לוב.

המהלך הצרפתי-הבריטי, יותר משהוא סימן לנחישות מצד האיחוד האירופי, יש בו כדי להבליט (ולא בפעם הראשונה), את עליונותו של האינטרס הלאומי שלהן על פני האינטרס של האיחוד האירופי, כגוש המבטא את המכנה המשותף של 27 חברותיו.

המלל הרב של מנהיגי האיחוד בתגובתם למשבר בדרום הים התיכון לא מעיד על כך שהארגון עומד בפני שינוי דרמטי בהתנהלותו. מתחילת המשבר עוסקת הרטוריקה האירופית באתגר בפניו ניצב האיחוד ובצורך בהיערכות שונה מזו שהיתה עד כה. למרות זאת, בפועל התקשו חברות הארגון להסכים על דרך פעולה למימוש הרטוריקה הזאת. בפסגת חירום שקיימו, החליטו ראשי האיחוד רק כי מועמר קדאפי צריך ללכת וכי ניתן לנהל דיאלוג עם המועצה הלובית, המייצגת את המתקוממים נגד הרודן.

חוסר היכולת לקבל החלטה בנושא הפליטים הצובאים על דלתו של האיחוד; הקושי להגיע להסכמה מהירה בדבר הטלת הסנקציות על משטרו של קדאפי; החלטתו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, ללא תיאום עם עמיתיו באיחוד, להכיר במועצה המהפכנית הלובית כמייצגת הלגיטימית של העם הלובי, כל אלה הם ביטויים לקושי האינהרנטי של חברות האיחוד לגבש מדיניות חוץ וביטחון משותפת.

מכאן ועד למילוי תפקיד של שוטר עולמי, הדרך עוד רחוקה. לא האיחוד האירופי הוא שעמד בראש מעייניו של סרקוזי (שעל יחסיו ויחסי קודמיו עם קדאפי ויתר מנהיגי מדינות צפון אפריקה דומה שאין צורך להרחיב את הדיבור). מעמדו בשעה זו בחזית הפנימית (מצבו בסקרים בשפל היסטורי) ורצונו למצב עצמו כמנהיג עולמי בתפקידו כנשיא תורן של פורום הג'י-20, הם שהנחו אותו בפעלתנותו. ההתרחשויות בלוב אינן יותר מאשר ניצול הזדמנות שנקרתה בדרכו.

לא צרפת לבדה, ולא צרפת ובריטניה יחד, אינן מסוגלות בעתיד הנראה לעין ליטול את ההנהגה העולמית מארצות הברית. וושינגטון היא זו שהעדיפה במקרה של המשבר בלוב, על רקע אילוציה ובהעדר אינטרסים לאומיים בעלי קדימות, לאפשר לשתיים את ההובלה.

המבחן של סרקוזי וקמרון יגיע כשיתברר שיש צורך בפעילות קרקעית. זו גם תהיה שעת המבחן של קבוצת המדינות שהחליטו להירתם למשימה בכלל, ושל מדינות הליגה הערבית בפרט, שיצטרכו להילחם נגד מדינה ערבית. יהיה בכך כדי להזכיר את השותפות הערבית בקואליציה שהוביל הנשיא ג'ורג' בוש נגד סדאם חוסיין.

הכותב, עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, היה שגריר ישראל בגרמניה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו