בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי שמרחם על אנסים | נרי ליבנה

תגובות

בעוד שעות ספורות ייגזר עונשו של הנשיא לשעבר - האנס, משה קצב. כמובן, קל היה יותר להגיב בדיעבד על גזר הדין מאשר להתווכח עמו מראש, ובכל זאת, ללא קשר לחומרת העונש, זהו רגע של מפנה בציבוריות הישראלית אם לא העולמית.

אי אפשר להגזים בחשיבותו ובחומרתו של הרגע שבו הוחלט סוף סוף לחקור את ההאשמות באינוס ומעשים מגונים, כלפי מי שבאותו עת היה נשיא, כלומר דמות ציבורית שתפקידה לייצג אותי, אותך ועוד כמה מיליונים שיש לקוות שאינם אנסים, מטרידים מיניים, פדופילים או סתם סוטים מכל סוג שהוא.

אי אפשר גם להגזים בזוועה בכך שאדם, שנבחר למשרה שאין נעלה ממנה, נמצא אשם בכל סעיפי האישום שלו. לולא הועמד קצב לדין, היה ראשו של הדג מסריח את הדג כולו, ופרקליטיו המחוננים היו מצליחים, חלילה, להפוך את קצב למודל לאנשי שררה המעוניינים להמשיך ולהשתמש שלא כדין בכוחם כדי לנצל את מה שבעיניהם הוא "זכות הלילה הראשון". קיומם של הקצבים למיניהם, ממשה ועד סילוויו (ברלוסקוני, שלפחות שילם בכסף רב עבור סטיותיו) הם עדות לנחיצותו של המשך המאבק הפמיניסטי.

עדות נוספת לכך אנו מוצאות במכתב העידוד שכתבו לקצב עשרות רבנים, ובו הם הודיעו לו שבעיניהם הוא לא רק זכאי, אלא גם לוחם אמיץ. לא רק שקצב מונה לתפקידו בברכתו של הרב עובדיה יוסף, רבנים אחרים מוסיפים חטא על פשע כשהם נזעקים לסייע לאנס (אולי מתוך ראיית הנולד, הצפוי ביום שבו יעז מישהו ממאמיניהם להתלונן, כפי שהתלוננו על מוטי אלון). במדינה שבה הכפייה הדתית הולכת ומתפשטת, יש חשיבות רבה לעובדה שרבנים עדיין רואים באשה רכושו של הגבר.

עורכי הדין המעולים של קצב טענו שיש להקל בעונשו משום שהמשפט והחשיפה הסבו לו כבר נזק רב למדי. אבל מכתב הרבנים, התמיכה הבלתי מתפשרת ובלתי מובנת של גילה קצב ובני ביתה בראש המשפחה, הזדמנויות הצילום המרובות שהוא מספק כשהוא פוסע מעדנות בבגדי חג לבית הכנסת, מוכיחים את ההיפך. גם הטיעונים בדבר תרומתו לאורך השנים לחברה בישראל הם קשקוש. לכל היותר קצב עשה לביתו ולגופו.

"כמה רוע לב", הטיח בי עו"ד חיים משגב כשהשמעתי בתוכנית טלוויזיה את הטיעון הנגדי, לפיו תרומתו של קצב נתנה בידיו כוח רב להשחית. אבל אני טוענת שמי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים וגם לרחמניות. הרי בינינו מתהלכים עשרות אלפי נשים וגברים, שלא הגישו אף פעם תלונות נגד מי שתקפו או הטרידו אותם, משום שהם מפחדים מאכזריות המשטרה, בית המשפט והחברה השוביניסטית שבתוכה הם חיים.

מתוך עמדת שררה פחותה בהרבה ועל אישומים פחותים מאלה, נשלח חנן גולדבלט - לא נשיא ולא מוביל חברתי, לכל היותר שחקן עבר - לשבע שנות מאסר שהופחתו לשש שנים. בעת שהדברים האלה נכתבים, לא ברור איזה עונש ייקצב לקצב, ולא נותר אלא לקוות שלפחות כפול מזה של גולדבלט, אם לא לתפארת מדינת ישראל, אז לפחות לתפארת מערכת המשפט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו