בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלי פודה | לוב בין שני דורות

הזירה

תגובות

יש ומדינה קטנה, חסרת חשיבות מיוחדת מבחינה מדינית, הופכת למרכז העולם, נייר לקמוס לתהליכים בעלי משמעות החורגים מגבולותיה. כזאת היא לוב בימים אלה. השפעתו של העימות הצבאי בין מועמר קדאפי ותומכיו למורדים ולכוחות המערב חורגת מהמעגל הלובי הפנימי. ההתפתחויות בלוב משקפות את הנעשה בעולם הערבי כולו, מתימן ועד מרוקו. בכל המדינות הערביות מתחולל מאבק היסטורי בין שתי גישות ושני דורות, אשר יכריע את אופי החברה בהן ויקבע את דמותו של משטרן במאה ה-21.

מצד אחד של המתרס ניצבים שליטים ואליטות אוטוקרטיים, שמרניים ומושחתים. גילם של רוב המנהיגים הללו מופלג והם מחזיקים בשלטון שנים רבות. גם הצעירים שבהם (בשאר אסד בסוריה, המלך עבדאללה בירדן והמלך מוחמד השישי במרוקו) שבויים בתפישות עולם מיושנות או מוקפים ביועצים הדואגים לשמר את המערכת השלטונית הקיימת. את הגורמים האלה אפשר לכנות "כוחות האתמול".

מהצד האחר מצויים גורמים שהודרו עד כה מהמערכת הפוליטית. בדרך כלל אלה צעירים (גברים ונשים), בעלי השכלה ברמות שונות, חלקם מוסלמים קנאים, חלקם בעלי השקפה חילונית-ליברלית, החותרים להחלפת המשטר הקיים במשטר דמוקרטי יותר. לאחר שמאמציהם לשנות את המערכת הפוליטית באמצעים דמוקרטיים כשלו, החליטו לפנות לדרך המחאה הלא אלימה. הם מצפים כי המערכת הפוליטית שתעלה בעקבות המהפכה תעניק ביטוי לקולות אחרים בחברה. אפשר לכנות אותם "כוחות המחר".

קדאפי, בן 69, מייצג את כוחות האתמול: הוא שולט בלוב מאז 1969, אז תפס את השלטון בהפיכה צבאית. המורדים מורכבים מערב-רב של קבוצות ואישים המייצגים את כוחות המחר. בניגוד לתוניסיה ולמצרים, שם התחולל השינוי באופן מהיר יחסית, קדאפי החליט להילחם על שלטונו וכנראה גם על חייו.

למאבק בלוב יהיו השלכות משמעותיות על ההתפתחויות בכל העולם הערבי. ניצחון של המורדים בלוב, בסיוע המערב, יעניק רוח גבית למורדים במקומות אחרים. הוא יסמל כי תהליך המהפכות, שהחל בתוניסיה ועבר למצרים, נמשך גם במדינות אחרות. הוא גם יאותת כי תגובה בלתי מבוקרת ואלימה של המשטרים עלולה להוביל להתערבות צבאית של המערב.

ניצחון של קדאפי עשוי לעצור, או לפחות להאט, את התהליך במקומות אחרים. לכן שליטי מדינות ערב, שטרם חוו את המהפכה, עוקבים בחרדה אחר המתרחש בלוב. רבים מהם אולי מייחלים להישרדותו של קדאפי, שתסמל כי המהפכה אינה תהליך בלתי נמנע וכי אין הכרח שאירועי מצרים ותוניסיה ישוחזרו גם בארצם.

חשש כזה קיים הן בקרב מונרכיות שמרניות פרו-מערביות כמו סעודיה, ירדן ומרוקו והן בקרב רפובליקות נשיאותיות אנטי-מערביות כמו סוריה. השלטון בסוריה מודאג במיוחד, מפני שכל הנסיבות החברתיות והכלכליות שהובילו למהפכות בתוניסיה ובמצרים מצויות גם שם. זאת ועוד: בראש הפירמידה השלטונית בסוריה עומדת אליטה עלאווית, שמוסלמים רבים רואים בה כופרת ושאין בידה די משאבים כספיים "לקנות" את מתנגדי המשטר.

גם בית המלוכה הסעודי מוטרד: ההטבות המפליגות שעליהן הכריז המלך עבדאללה - מיליארדי דולרים לעובדי מדינה, לסטודנטים ולמובטלים - וכן שליחת כוח הצבא של מועצת מדינות המפרץ (המורכב בעיקרו מכוחות סעודיים) לבחריין, הן עדות נאמנה לדאגה הסעודית מהתפשטות ההפגנות לשטחי הממלכה ולשכנותיה.

אין הכרח שהמאבק בלוב יסתיים בניצחון ברור של אחד הצדדים. ייתכנו גם אי-הכרעה או גלישה למלחמת אזרחים. הכוחות האחרים בעולם הערבי יוכלו לשאוב עידוד ממצב של העדר הפסד או ניצחון חלקי. במצב כזה, ייתכן שמדינה ערבית אחרת תחליף את לוב כזירת המאבק העיקרית בין שתי תפישות העולם ובין שני הדורות.

פרופ' פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו