בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | עלבון הבורגנים

תגובות

האופנה האחרונה בישראל היא איום בכיכר תחריר. חדרי המיון עמוסים? הבנקים גובים עמלות עתק? תעריפי המים והדלק הועלו? שוק הנדל"ן רותח? התחפושות התייקרו? חכו-חכו, בסוף גם אצלנו ייצאו לכיכר.

אבל אל דאגה. המעמד הבינוני הישראלי כולו - מזנבו החלש המתקשה לגמור את החודש ועד ראשו המטורלל, שמוכן לשלם 13 שקלים כדי לנגוס בשארית פיתה עם ממרח שוקולד "בשביל הקונצפט" - לא יתמרד. הוא אמנם לא מרוצה, אבל אין לו מושג מה הוא רוצה במקום מה שיש לו עכשיו, שבגללו הוא לא מרוצה.

הבורגנים הישראלים לא מתקוממים. הם נעלבים: משכר הבכירים, מהווילה של יואב גלנט, מפסנתר הכנף של אהוד ברק במגדלי אקירוב, מהנסיעות של אהוד אולמרט, מהרכישות של נוחי דנקנר, מהחיים הטובים של שרי אריסון, מהכוח של אביגדור ליברמן למנות שגרירים - בקיצור, מכל מה שמישהו אחר זכה בו, ולא הם.

איך אפשר לדעת שמדובר בעלבון ולא במצוקה? כי לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מצבו של המעמד הבינוני השתפר בשנים האחרונות. יעידו על כך תחלופת המכוניות החדשות ומכשירי החשמל, חטיפת הדירות החדשות (על הנייר!) במרכז והצפיפות בנתב"ג, במסעדות ובחנויות.

ההוצאה הממשלתית אמנם הצטמקה והשירותים המופרטים צולעים, אבל הבורגנים התרגלו לרכוש חינוך, בריאות וסעד פרטיים, ואפילו נהנו מדימוי העשירים-לכאורה שאלה מקנים להם. רובם סבורים שהשיטה הכלכלית הנוכחית היא הצלחה מסחררת. מה אתם רוצים, הם לועגים למבקרי השיטה, לחזור לבולשביזם של מפא"י?

המעמד הבינוני גם לא מתלונן על מצוקה. מכל מקום, לא על מצוקה הדומה לזו של העשירונים התחתונים, שהוא טורח מאוד להיבדל מהם ומקפיד לחמול עליהם, אם בכלל, באמצעות תרומה לאחת מ-30 אלף עמותות המגזר השלישי. הוא רק כועס מאוד על כך שלאחרים (מי הם בכלל? מנין הם צמחו? הוא היה כאן לפניהם!) יש הרבה יותר.

כמו בשיר של יהודה פוליקר, המעמד הבינוני בישראל רוצה גם "הכל הכי טוב הכי הרבה", כמו לאחרים האלה, ולעזאזל השאר. כבר עשרות שנים שהוא תומך במפלגות מרכז מטושטשות מצע, התומכות בסדר הניאו-ליברלי ובהפרטה גורפת בכל תחום ומתחמקות ממחויבות לשוויון, לחופש מדת, לחתירה לשלום ולזכויות אזרח. והוא יוצא מעורו רק בגלל אי-נוחות הפוגעת בו: תשלומי הורים לבית הספר, תור מוגזם לבדיקה רפואית, ביורוקרטיה המעכבת את בניית הפרגולה על הגג.

הוא לא מתעניין בהדרת ערבים ובחקיקה גזענית, שביתות עובדים סוציאלים ורופאים מעצבנות אותו, לא אכפת לו שדיינים מתעללים בנשים או במתגיירים, ההתנחלויות לא מפריעות לו והכיבוש? עזבו אותו מקלישאות. מזמן ידוע שאין פרטנר, אז מה אפשר לעשות? בכלל, עזבו אותו מפוליטיקה. פוליטיקה היא עניין מאוס. הרבה יותר נוח לדבר על "אמהות ופאי תפוחים": לימודי ליבה לחרדים, למשל. אה, כן, ושכר הבכירים. שערורייה.

הנעלבים לא מביטים למטה ולצדדים, ולא בעצמם ובאחריותם לשינוי העומק ההרסני המתחולל כאן. הם ממאנים לראות את הזיקה שבין מדיניות הממשלה בכל התחומים לבין הפיכת ישראל למדינה מסתגרת ומבוהלת, שמשקיעיה מתקבצים בעיקר סביב הצגים המהבהבים בבורסה והישגיה הטכנולוגיים והמדעיים מתכווצים, ולא מקשרים בין ההתעשרות המופקרת, הפערים ההרסניים וחיסול המגזר הציבורי לבין התמוטטות החברה והתעצמות המגמות הפשיסטיות בתוכה.

הם מעדיפים להביט רק למעלה ולראות רק מה שחסר להם, ולהפנות את כל האנרגיה שלהם לשנאת מי ש"לקח להם". אבל כל עוד הם עושים כך, מעדיפים מפלגות ומועמדים המשקפים את קובלנתם הפרטית ובורחים כמו מאש מעמדה פוליטית לא פופוליסטית ואמיצה, הם נדונים להסתובב במעגלים, בין בון-טון א-פוליטי זה לאחר, ולהמשיך להיעלב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו