בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמירה הס | קדושת הקסאם המזדקר

תגובות

שלטונות חמאס שוב שכחו שהשכן/הכובש ממזרח הוא משוגע. עובדה: בשבת הזרוע הצבאית שלהם ירתה לשטח ישראל יותר מ-50 פצמ"רים. או אולי הם לא שכחו, אבל הם מעריכים שהעם הפלסטיני בעזה בשל לעוד מתקפת היי-טק ישראלית, לעוד משחק וידיאו צה"לי, שבו ילדים משחקים על גג יפוענחו כתצפיתנים שדינם מוות?

בתחרות הטסטוסטרון, האיקסים שמסמן הצד הישראלי תמיד רבים יותר. אבל בישראל משכילים להתנהג כמאוימים ולהחביא את הביצועים הקטלניים. למי אכפת שהתשובה הציונית ההולמת לכ-50 הפצמ"רים, שהפחידו אך לא הרגו, היו שני בני 16 הרוגים? עימאד פרג' אללה וקאסם אבו עוטייווי, ממחנה הפליטים נוסיראת, נהרגו בהפגזת התשובה הישראלית בשבת בערב, ולא "שני מחבלים" כפי שתקשורתנו דיבררה בצייתנות את מה שהכתיבו המפקדים.

50 הפצמ"רים היו תשובה חמאסית הולמת להרג של שני אנשי עז א-דין אל-קסאם בהתקפה אווירית ישראלית. ללמדנו שחמושים שווים יותר מנערים, שבתגובה להריגתם נורה קסאם אחד. הדו-שיח הטסטוסטרוני נמשך וביום שני בבוקר התבשרנו על עוד התקפה ישראלית ועל כ-20 פלסטינים פצועים, בהם ילדים. בגלל קוצר היריעה לא נזכיר את מה שבין ומה שקודם. ומה שלפנינו - מפחיד.

בחשיבה הבינארית של מתנגדי הכיבוש הישראלי (פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים), ביקורת פומבית על טקטיקות מאבק של הנכבש והמנושל היא טאבו. כאילו הביקורת יוצרת סימטריה בין מותקף לתוקף. במידה רבה הטאבו נשבר כשמדובר ברשות הפלסטינית: למתנגדי כיבוש רבים אין רתיעה מלהציגה כמשת"פית, או למצער כמי ששבויה באינטרסים האישיים של בכיריה. אבל כשמדובר בשימוש של החמאס בנשק, דממה נופלת. כאילו יש קדושה בקסאם מזדקר אל על, הנופל בלוויית שאון התעמולה הישראלית.

דווקא דו"ח גולדסטון המושמץ אצלנו, שהפלסטינים אימצו, כפה על ארגוני זכויות אדם פלסטיניים לקבל למעשה את ההגדרה "עבירה" גם לירי פלסטיני על אוכלוסייה אזרחית ישראלית לפני ובזמן "עופרת יצוקה". כלומר, להבחין בין זכותם של הפלסטינים להגן על עצמם בנשק (אם כי באי-הצלחה) מפני מתקפות צבאיות ישראליות, לבין אי-זכותם להתחפש לצבא ולספק לישראל עוד תחמושת במיצג שלה כקורבן. אבל ההבחנה נעצרה אחרי גולדסטון.

בלי לגנות, פלסטינים שאינם תומכי חמאס קראו את 50 הפצמ"רים קריאה פוליטית. זאת לא "זכות המותקף להשיב" (או יותר נכון, זכותו של הזבוב לשחק פינג-פונג עם הפיל), אלא מסר ברור לצעירים הפלסטינים, משולב בדיכוי ברוטלי של הפגנותיהם: אתם לא בקהיר או בתוניס, ותפסיקו לבלבל תנו את המוח עם תיאוריות של מאבק עממי חכם בנסיכות שלנו.

אבל השכן/הכובש ממזרח הוא משוגע. אסור לתת לו תירוצים, שיאפשרו לו שוב להעמיד את ילדי עזה וזקניה במבחן דוגמת "עופרת יצוקה", או חצי ממנו.

כל מי שיצאו להפגנות תמיכה בעזתים, כשאלו נלכדו במלכודת האש הישראלית, כל מתכנני המשטים שהיו ושיפליגו - זה זמנכם להשמיע קול ולומר: הקסאמים רק מזינים את השיגעון הישראלי. לא הם שיבטיחו לפלסטינים ברצועה ומחוצה לה חיים של כבוד. לא הם שיפילו את החומות הישראליות מסביב למחנה הכליאה הגדול ביותר בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו