בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארי שביט | שלום לשלום

3תגובות

תגידו יפה שלום לשלום עם סוריה. גם מי שמאמין בחיוניות של גולן-תמורת-שלום, כמו כותב שורות אלה, לא יכול לעצום את עיניו אל נוכח המתרחש. כאשר המהפכה הערבית הגדולה מאיימת על שלטונו, אין שום סיכוי שבשאר אל-אסד יבחר בשלום. כאשר ההמונים הסוריים מתקוממים נגדו, אין שום סיכוי שבשאר אל-אסד יהמר על שלום. לאסד 2011 אין די לגיטימיות לעשות שלום. לאסד 2011 אין את שולי הביטחון המינימליים הנדרשים לשלום. גם אם אסד הצעיר רצה מאוד בשלום, כעת מאוחר מדי. בשנה-שנתיים הקרובות אין שום סיכוי שהרודן הסורי יעשה מעשה סאדאת.

תגידו יפה שלום לשלום עם פלסטין. גם מי שמאמין בנחיצות של פתרון שתי המדינות, כמו כותב שורות אלה, לא יכול לעצום את עיניו אל נוכח המתרחש. כאשר המהפכה הערבית הגדולה סוחפת את אבו מאזן, אין שום סיכוי שישלם את מחיר השלום. כאשר ההמונים הערביים גודשים את הרחובות, אבו מאזן לא יכול לומר לשלושה מיליון פליטים פלסטינים שהתפשר על זכות השיבה. כאשר עמי ערב ברתיחה, אבו מאזן לא יכול לומר להם שהתפשר על ירושלים. לאבו מאזן 2011 אין די לגיטימיות לעשות שלום. לאבו מאזן 2011 אין את שולי הביטחון המינימליים הנדרשים לשלום. גם אם אבו מאזן רצה מאוד בשלום, כעת מאוחר מדי. בשנה-שנתיים הקרובות אין שום סיכוי שמנהיג פלסטיני מתון יעשה מעשה סאדאת.

תגידו יפה שלום לשקט. גם מי שנהנה מאוד מן השקט לא יכול לעצום את עיניו אל נוכח המתרחש. המהפכה הערבית הגדולה עדיין לא חילחלה לשטחים הכבושים משלוש סיבות: בגלל הטראומה של עליית החמאס בעזה, בגלל השגשוג הכלכלי של סלאם פיאד ובגלל הציפיות שבספטמבר תקום מדינה פלסטינית. לא לעולם חוסן. במוקדם או במאוחר המהפכה הערבית תגיע לשטחים. כאשר הציפייה למדינה בספטמבר תתנפץ, גם השגשוג הכלכלי לא ימנע את הצונאמי. אין לדעת אם התרחיש יהיה תרחיש תוניס, תרחיש מצרים או תרחיש האינתיפאדה הראשונה. ואולם, השקט שממנו אנחנו נהנים כרגע הולך ומתפורר. נחשול של התקוממות יכה בישראל.

תגידו יפה שלום לכל מה שחשבתם עד ינואר 2011. המזרח התיכון השתנה מן היסוד. המציאות היא מציאות חדשה, נזילה ומהפכנית. אין עוד בסיס מוצק לשלום בדמות מצרים. אין עוד חישוקים חזקים לשלום בדמות סעודיה, ירדן ונסיכויות המפרץ. אין עוד פרטנרים לשלום בדמותם של אסד ואבו מאזן. מאידך, אין עוד אפשרות להפעיל כוח אל מול המון מתקומם. הכיבוש עוד יותר מסוכן משהיה. ההתנחלויות עוד יותר הזויות משהיו. הסטטוס קוו היה למלכודת אש בעוד שכל הדרכים המוכרות לפרוץ מתוכו נחסמו.

הנשיא ברק אובמה נושא באחריות מסוימת למצב שנוצר. כאשר נשיא ארצות הברית החליט לקחת חלק פעיל בהדחתו של נשיא מצרים, הוא לא הבין שכתוצאה מכך הוא ייאלץ כעבור חודש לירות טילי טומהוק על לוב. הוא לא הבין שהוא מערער את הסדר הישן של המזרח התיכון בלי לכונן סדר חדש. הוא לא הבין, שהוא מחרים את השלום הישראלי-סורי ומחרים את השלום הישראלי-פלסטיני ומסכן את השלום הישראלי-מצרי.

יכול להיות שאובמה פעל נכון. יכול להיות שבסופו של דבר ייזכר כמשחרר הגדול של האומה הערבית הגדולה. ואולם, על הנשיא האמריקאי להכיר בהשלכות מעשיו. עליו להבין שמצב היסטורי חדש מחייב פרדיגמה מדינית חדשה. מה שהיה נכון ב-2010 כבר אינו נכון ב-2011. על כן על אובמה לדחות את הבחירה חסרת התוחלת בין קיפאון מוחלט לבין שלום מוחלט. עליו לדחות את הבחירה בין פיוס היסטורי לבין כיבוש משחית. עליו להציע תהליך מדיני מסוג חדש, שיהיה מבוסס על נסיגה ישראלית חלקית ועל העצמתו של פיאד. כדי שמהפכת-תחריר לא תבעיר בקרוב גם את ירושלים, על אובמה להתוות בדחיפות דרך שלישית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו