בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | ישראל בלי דיסידנטים

תגובות

תארו לכם ישראל אחרת בעיני העולם. אין "בצלם" ואין "שוברים שתיקה", לא "אנרכיסטים נגד הגדר" ולא "גוש שלום", בלי ה"קרן החדשה לישראל" ובלי קומץ אינטלקטואלים ועיתונאים רדיקליים ודיסידנטים. תארו לכם ישראל אחרת, שמשתיקה ורומסת כל קול שכזה, תארו לעצמכם איך היא תיראה אז בעיני העולם.

את מעט האהדה שעוד נותרה לה חבה ישראל לכל אלה; את מסע הדה-לגיטימציה נגדה, זה האמיתי וזה המומצא על ידינו, אנחנו חבים לאביגדור ליברמן ולישראל ביתנו, לבנימין נתניהו ולשטף החוקים האנטי דמוקרטיים של אנשיו ושל קדימה, לצה"ל חסר הרסן ולמתנחלים חסרי הגבולות. יום אחד של "עופרת יצוקה" הסב לישראל יותר נזק מכל המאמרים הביקורתיים כולם; ההתקפה הקטלנית על המרמרה קיעקעה את תדמיתה יותר מכל ההרצאות האנטי-ישראליות כולן; ו"חוק הנכבה" הבאיש את ריחה יותר מכל העצומות.

היוזמה המתפשטת להטיל חרמות על ישראל, להוקיעה ולנדותה, נולדה מול תמונות עזה ומראות המרמרה. העובדה שיש ישראלים שהצטרפו לביקורת רק נרשמה בצד הזכות המידלדל של ישראל, באוניברסיטאות של אמריקה, באקדמיה של אירופה ובמערכות העיתונים של שתיהן. רק תארו לעצמכם איך היתה ישראל נראית בלעדיהם: צפון קוריאה.

שגרירי הממשלה ותועמלניה לא יכולים עוד לשכנע כמעט איש בעולם, זולת את עצמם; דורסני הדמוקרטיה הישראלית יכולים רק להבעיר עוד יותר את האש נגדה. הקולות הביקורתיים שעדיין בוקעים ממנה, בחופש ראוי לציון, מעוררים את הערכת העולם. הדיסידנטים הם כיום אנשי ההסברה הטובים ביותר של ישראל, שמשטרה עדיין נרשם לזכותה.

לפני כשבועיים הוזמנתי ל"שבוע הספר היהודי" בלונדון, לרגל הוצאת ספרי, "העונש של עזה", באנגלית. הממסד היהודי בבריטניה איים להחרים, המארגנים שקלו לשכור מאבטחים - וכ-500 מאזינים, מרביתם יהודי אמצע הדרך, גדשו את האולם, שאלו שאלות והביעו ברובם, במלוא הצניעות, אהדה גדולה. דיברתי, כהרגלי, נגד הכיבוש, על עוולותיו והנזקים שהוא גורם לישראל ולפלסטינים, ונגד ההתנכלויות לדמוקרטיה הישראלית, כפי שכתבתי במאות מאמרים שהתפרסמו ב"הארץ", בעברית ובאנגלית. כך גם היה ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס" ובאוניברסיטת טריניטי בדבלין.

כמו בהזדמנויות קודמות, גם לטריניטי נשלח "מרגל" מטעם שגרירות ישראל, סטודנט ישראלי, שהתבקש לרשום את דברי ולהעבירם לשגרירות. זו מיהרה לשלוח דו"ח למשרד החוץ בירושלים, זה מיהר להדליפו לעיתון נפוץ שפירסם רק את החריפות שבהתבטאויותי - נעדרות ההקשר - והרי לכם עוד כתב אישום כנגד דיסידנט.

אפשר להתעלם מדרך ההתנהלות של שגרירויות שבולשות אחרי עיתונאים, שמזכירה משטרים אפלים - הייתי שמח לראות נציג לא סמוי של מדינתי בהרצאותי, אם יש בהן עניין בכלל - אבל אי אפשר להתעלם מהמסר שעולה מההתנהלות הזאת, מסר של מסע ציד אחרי עיתונאי שדעותיו חורגות מהקו המוכתב.

בעולם הטכנולוגי החדש אין עוד הבדל בין דברים שנכתבים ונאמרים מכאן או משם. בעולם החדש, העוין ברובו לישראל, יש משמעות לעובדה שעולים מתוכה קולות אלטרנטיביים, מלבד הרשמי, המאיים והמזיק. נושאיהם הם הפטריוטים האמיתיים של ישראל, שחרדים לגורלה ודואגים לדיוקנה הרבה יותר מהמאיימים להשתיקם. הדיסידנטים לא צריכים להתנצל על כלום לפני מדינתם, היא דווקא חבה להם רבות: הם צבא ההצלה של תדמיתה בעולם. מהרסייך ומחרבייך ממך ייצאו? ודאי, ודאי. נתניהו וליברמן, מחוקקי הימין ומחרחרי הלאומנות והגזענות, נוער הגבעות ואדישי תל אביב. תשאלו (כמעט) כל אינטלקטואל אירופי או אמריקאי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו