בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי אלפר | יתרונות הבינאום

לאור הקיפאון במשא ומתן, כדאי לישראל לשנות גישה ולא להתנגד להכרה של האו"ם במדינה פלסטינית

תגובות

יותר מ-17 שנה חלפו מאז שנחתם הסכם אוסלו, ופתרון קבע ישראלי-פלסטיני אין. שלושת השותפים לתהליך השלום - ישראל, אש"ף וארה"ב - מפגינים כיום חולשה פוליטית, חוסר רצון אידיאולוגי ו/או חוסר מיומנות לנהל משא ומתן, כל שכן להצליח בו. אי הוודאות במצרים ובשאר מדינות ערב רק מגבירה את הצורך במהלך שיקדם יציבות בגדה המערבית. אך היוזמה שמבשל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובמרכזה כנראה רעיונות ממוחזרים לפתרון חלקי שאינו מקובל על הפלסטינים, איננה התשובה.

צריך להכיר בכישלון הגישה הנוכחית ולבחון גישה חדשה, שמתחשבת בדינמיקה הפלסטינית. עובדה, הם יוזמים הרבה יותר מאתנו. קיימת סבירות גבוהה שבספטמבר הקרוב יפנו הפלסטינים ומדינות ערב לאו"ם שיכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967. הגישה המקובלת במקומותינו גורסת שהכרה כזו תהיה אסון לישראל. האומנם?

המהלך הפלסטיני להקמת מדינה ללא משא ומתן מתמקד בשתי חזיתות: הקמת תשתית למדינה בגדה, וגיוס הכרה בינלאומית שתגיע לשיאה באו"ם. הפלסטינים חותרים להכרה במדינתם בגבולות 1967, כולל בירושלים, מבלי להתייחס לסוגיות הפליטים והאגן הקדוש. כדי לזכות בהכרה הבינלאומית, אש"ף מוכן לוותר על הכרה ישראלית בזכות השיבה ובריבונות פלסטינית על הר הבית, שהציב כתנאי להסכם קבע.

ישראל ניצבת מול פרדוקס. היא תומכת בבניית מוסדות הרשות, אך מתנגדת לגיוס התמיכה הבינלאומית בהכרזת מדינה. היא סומכת על וטו אמריקאי במועצת הביטחון - כמו זה שהוטל באחרונה בעניין ההתנחלויות - כדי לסכל את המהלך הפלסטיני. אך הווטו אינו מובטח, ודומה כי נתניהו פשוט משלים עם הנזק שייגרם למעמדה הבינלאומי של ישראל, אפילו יוטל הווטו המיוחל. ואם לא יוטל וטו, וההחלטה תעבור על אפה ועל חמתה, ייווצר משבר בינלאומי קשה כשבלבו ישראל המבודדת.

יש לשנות גישה: ישראל וארה"ב יפתחו בהידברות על ניסוח החלטת מועצת הביטחון שתכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967, תוך הבטחת האינטרסים החיוניים של ישראל. בחולשתה הנוכחית במזרח התיכון, ארה"ב תלך לקראת ישראל תמורת התייצבותה באו"ם עם החלטה מוסכמת. גם מדינות ערב ואף הפלסטינים לא ימהרו לדחות הצעה ישראלית-אמריקאית, המאפשרת החלטה פה אחד.

תיאום ישראלי-אמריקאי של המהלך באו"ם יספק לישראל כמה יתרונות. ראשית, הסכסוך יהפוך לסכסוך בין ישראל למדינה שכנה, במקום סכסוך עם תנועת שחרור המייצגת בעיקר את התפוצות הפלסטיניות וקשה לנהל עמה משא ומתן. כשמחמוד עבאס יתייצב למשא ומתן כנשיא פלסטין, ולא כראש ארגון השחרור הפלסטיני, ישתפרו מאוד הסיכויים לפתרון, ולו חלקי-טריטוריאלי.

החלטת ההכרה של האו"ם צריכה לקבוע ששתי המדינות ימקדו את המשא ומתן בחילופי שטחים, ביטחון, מים וגורל ההתנחלויות, בלוח זמנים סביר ותוך דחיית הדיון בפליטים ובאגן הקדוש. ישראל וארה"ב צריכות גם לדאוג לאינטרס הביטחוני של ישראל בפירוז המדינה הפלסטינית ושליטה במרחב האווירי ובתחום האלקטרומגנטי.

זו תהיה גם ההזדמנות לאשרור מחדש באו"ם, שישראל היא מדינה יהודית, ברוח החלטת החלוקה מ-1947. תמורת הסכמתה העקרונית לכינון מדינה פלסטינית, ישראל תוכל לדרוש התחייבות ערבית לצעדי נורמליזציה וביטחון, ברוח יוזמת השלום הערבית, וכן פיצוי ביטחוני מארה"ב ושיפור ביחסים עם הקהילה הבינלאומית.

לגישה המוצעת יש גם חסרונות. במקרה הטוב, מדובר בפתרון חלקי ולא בסוף הסכסוך. סביר גם שהמצב ברצועת עזה לא ישתנה, והעימות עם חמאס יימשך. ומעל לכל, כשפונים ל"מדרון החלקלק" של בינאום יש סכנה לאובדן השליטה. את החסרונות הללו יש לשקול כנגד המצב הנוכחי של קיפאון מוחלט, כשהבידוד והדה-לגיטימציה של ישראל גוברים. מצב נפיץ זה עלול להניב סיבוב חדש של אלימות קשה בזירה הפלסטינית ואף מחוצה לה.

הקיפאון הנוכחי כה עמוק ומסוכן, שחייבים לחשוב באופן יצירתי ונועז על פתרונות אלטרנטיביים. ובהתחשב בהרכב ממשלת נתניהו, הרעיון מופנה גם אל הממשל בוושינגטון. רק הנשיא אובמה יכול לגרום לנתניהו להתייחס ברצינות למינוף היוזמה הפלסטינית הנוכחית לתועלתה של ישראל.

הכותב, העורך הישראלי של Bitterlemons, שירת במוסד וכיהן כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו