בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עבד אל-לטיף אל-מולחים | אילו הכרנו בישראל ב-48'

תגובות

לראשונה פגשתי פלסטינים כשהתחלתי ללמוד בכיתה א' באל-חאסה שבסעודיה. הם היו המורים המועדפים עלי, המסורים והנבונים ביותר, מבית הספר היסודי ועד לסיום לימודי בתיכון.

כשלמדתי ב-1975-1979 באקדמיית הצי האמריקאי "סוני", בניו יורק, קראתי ספרים רבים על פלסטינים, ערבים וישראלים, וכל מאמר שפורסם על ההזדמנויות הרבות שהחמיצו הפלסטינים לפתרון בעייתם, בעיקר בהסכם קמפ דייוויד בין מצרים לישראל. קראתי גם על חיי הפלסטינים בארה"ב ובמקומות אחרים ופגשתי אותם. הם מצליחים בכל תחום שבו הם עוסקים. בה בעת, מדינות ערב נמצאות בתחתית רשימות ההישגים בחינוך ובפיתוח, ואני שב ושואל: מה היה קורה לו הפלסטינים והערבים היו מסכימים לנוכחות ישראל ב-14 במאי 1948, ומכירים בזכותה להתקיים? האם העולם הערבי היה נעשה יציב יותר, דמוקרטי יותר ומתקדם יותר?

לו היו הערבים מכירים בישראל ב-1948, הפלסטינים היו משתחררים מההבטחות החלולות של רודנים ערבים, שחזרו ואמרו שהפליטים ישובו לבתיהם, וישראל תיזרק לים. אחדים מהמנהיגים הערבים ניצלו את הפלסטינים למטרותיהם, כדי לדכא את בני עמם ולהישאר בשלטון. מ-1948 עד היום, הדרך הקלה ביותר של פוליטיקאי ערבי להפוך לגיבור ולמנהיג העולם הערבי, היא לצעוק בקול רם ככל האפשר על כוונתו להשמיד את ישראל. הוא לא צריך אפילו לגייס חייל אחד (דיבורים אינם עולים כסף).

לו הערבים היו מכירים בישראל ב-1948, לא היה צורך ליזום הפיכה במצרים ב-1952 נגד המלך פארוק, ומצרים לא היתה מותקפת ב-1956 על ידי בריטניה, צרפת וישראל. כמו כן, לא היתה מתחוללת מלחמה ביוני 1967. ישראל לא היתה גדלה, ואנחנו, הערבים, לא היינו נזקקים להחלטת האו"ם המתחננת מישראל לשוב לגבולות 1967. לא היתה פורצת מלחמת התשה בין מצרים לבין ישראל, שגרמה למצרים אבדות רבות יותר מאשר לישראלים. לאחר 1967 גם הפכה ישראל לבעלת ברית אסטרטגית של ארה"ב. קודם לכן הברית לא היתה הדוקה, כפי שחושבים רבים בעולם הערבי. באותה תקופה סירב הממשל האמריקאי לספק לישראל נשק חדיש, והישראלים לחמו בנשק צרפתי ובריטי בעיקר.

המצוקה הפלסטינית נוצלה להפלת מלוכה יציבה נוספת, הפעם בעיראק, ולהחלפתה ברודנות עקובה מדם, באחת המדינות העשירות ביותר בעולם. עיראק עשירה באוצרות טבע, אדמתה פורייה ויש בה מים בשפע ואתרים ארכיאולוגיים רבים. שפיכות הדמים בעיראק נמשכה, והתחוללו בה הפיכות אלימות רבות, אחת מהן, בשנות ה-60, ביוזמת חטיבה שהיתה אמורה להישלח לסייע בשחרור פלסטין. במקום זאת, היא שבה על עקבותיה והשתלטה על בגדאד. שנים רבות אחר כך הודיע סדאם חוסיין שישחרר את ירושלים דרך כוויית, ושוב ניצל את מצוקת הפלסטינים כאמתלה למלחמה.

לו הערבים היו מכירים בישראל ב-1948, לא היתה מתרחשת גם הפיכה ב-1968 בממלכה יציבה ועשירה אחרת, נגד המלך אידריס בלוב, ומועמר קדאפי לא היה עולה לשלטון. גם בהפיכות צבאיות נוספות בעולם הערבי, כמו בסוריה, תימן וסודאן, נוצלו הפלסטינים כתירוץ. משטרו של גמאל עבד אל-נאצר נהג לומר כי מדינות המפרץ "מפגרות", וניסה להפיל את ממשלותיהן בעזרת התקשורת שלו וכוחותיו הצבאיים. חיל האוויר שלו אפילו תקף את גבולה הדרומי של סעודיה מבסיסים שהחזיק בתימן.

אפילו איראן, שאינה ערבית, ניצלה את פלסטין כדי להסיט את דעת אזרחיה מאי-השקט הפנימי. אני זוכר כיצד האייתוללה חומייני הכריז שישחרר את ירושלים דרך בגדאד, והנשיא אחמדינג'אד משמיע הצהרות לוחמניות, למרות שאפילו חזיז אחד לא נורה מאיראן לכיוון ישראל.

כעת נותרו הפלסטינים לבדם. כל מדינה ערבית עסוקה במשבר משלה, ולעת עתה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ירד מסדר העדיפויות.

הכותב הוא קצין בכיר בדימוס בצי הסעודי



מלך מצרים פארוק, 1944. קורבן של הסכסוך הישראלי-פלסטיני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו