בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | אין צדק אם אין חלונות

"4 ימים בגואנטנמו", יס דוקו, 22:00

תגובות

ביולי 2002 נפצע עומר חאדר בעת קרב עם יחידת קומנדו אמריקאית בכפר אבו חיל באפגניסטאן. חאדר היה באותה עת אזרח קנדי בן 15 אשר הצטרף בעידוד אביו לכוחות אל-קאעדה. מעורבותו של חאדר בפעולות הטרור של הארגון מוטלת בספק אבל הוא נלכד בתום הקרב ונשלח למעצר בבסיס גואנטנמו. לאחר שהחלים מהפציעה הקשה, הואשם חאדר ברצח של סמל כריסטופר ספיר אשר נהרג בחילופי האש. הסרט "4 ימים בגואנטנמו" מתעד סדרה של מפגשים בין חאדר לבין שליחים של ממשלת קנדה. רוב הסרט מורכב מהקלטות מחדר החקירות. בתחילה חאדר מאושר לפגוש נציגים של ממשלתו לאחר תקופה ארוכה שבה טופל בידי חוקרים אמריקאים. ביום השני לחקירה הוא כבר מבין שהגישה החביבה והתומכת שלהם, המשלוח ממקדונלדס והקולה בהם כיבדו אותו, הם רק כלים לרכוש את אמונו. מהר מאוד הוא מבין שהקנדים לא באו כדי לדרוש בשלומו או לפעול לשחרורו, אלא להמשיך לחקור אותו. גם אם הם לא עינו אותו כמו מקביליהם האמריקאים, תחושת הבגידה מסוגלת לשבור אדם בשבי. ברגע אחד תחושת ההקלה הופכת לסיוט הגדול ביותר. חוסר האונים של חאדר זועק לשמים אבל איש אינו שומע כי אין בחדר חלונות.

הסרט לא מסתיר את עמדתו המזדהה באופן חד-משמעי עם מצוקתו של הנער. את הסרט מלוות עדויות של גורמים שונים, בני משפחתו של חאדר, שותפים שלו לתא, עורכי דינו, פסיכולוג צבאי ועוד. המרואיינים כולם משרטטים סיפור של עוול גדול. לו רצו, יכלו יוצרי הסרט לשוחח עם משפחתו המתאבלת של החייל האמריקאי כדי לסחוט דמעות ואיזון. אבל לסרט אין צורך באיזון. הוא אינו מבזק חדשות אלא יצירה תיעודית עם אג'נדה ברורה ומטלטלת. בין השאר מנסה הסרט לבסס את ההנחה שחאדר כלל לא השליך את הרימון שהרג את סמל ספיר ולכן הואשם ברצח שלא ביצע. אבל הפרטים המדויקים של מהלך הקרב אינם רלוונטיים. לו רצח חאדר את ספיר, יש להאשימו ברצח ככל נאשם בטקסס או ויסקונסין. לו הרג אותו בקרב ונפל בשבי, יש להתייחס אליו כאל שבוי. הסרט, באמצעות צילומי החקירה היבשים יותר מאשר כל אלמנט אחר, מעיד על חוסר הצדק שבאמצעותו ניסה הממשל האמריקאי להשליט צדק. כעבור עשרים דקות של צפייה בחקירה, הרגשתי מחנק ותקף אותי צורך לצאת לטיול על מנת להתאוורר. חוקריו של חאדר, נטולי פנים (אשר נמחקו מהסרט מטעמי ביטחון) ונטולי אישיות (אשר נמחקה בעת הכשרתם בשירות המודיעין הקנדי), מחדדים את המצוקה ואת התחושה שאין עם מי לדבר. הגיבור של הסרט הזה הוא לא עומר חאדר אלא מחנה גואנטנמו שהוא עצמו סמל לאטימות והאכזריות של אמריקה במלחמתה הצודקת בטרור. אפילו אם יש שם מקדונלדס.



''4 ימים בגואנטנמו''. יצירה תיעודית עם אג'נדה מטלטלת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו