בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדר פרימור | מי כאן הצבוע

תגובות

"חדלי אישים, אימפוטנטים, צבועים" - רק בשבוע שעבר עוד כיכב אצלנו הבון-טון האנטי-אירופי במלוא תפארתו. אחד משדרי הרדיו, שידוע בחיבה מיוחדת לאותיות גרוניות, הגדיל לעשות כשצירף לשלל הסופרלטיבים הללו את התואר המדעי: "בועלי קטינות". שכן אחרת, כך השתמע, איך אפשר להבין את העובדה שהאירופים טרם יצאו למלחמת קודש בלובש השמלות המטורף מטריפולי.

כמה גדולה ומעוורת היא צביעות הטוענים לצביעות. רבים מהם לא יצאו מגבולות הקריה ושאר בסיסי הצמר גפן הצה"לי בעת שירותם בצבא. אבל מי מהלוחמים שביניהם היה מסתכן בהצלת חיי 8,000 המוסלמים שנטבחו בסרברניצה; מי מהם היה שולח את בנו להתעמת עם מצ'טות בני ההוטו כדי למנוע את רצח העם ברואנדה; וכמה מהם היו מוכנים להרחיק עד למדבריות אפגניסטאן כדי להילחם בקנאות הטרוריסטית של אל-קאעדה והטליבאן?

הביקורת הנוקבת ראויה כשמושאיה אכן לוקים באימפוטנציה. אלא שהם זוכים לה גם כשהם פועלים בדיוק בהתאם להנחיות מבקריהם. מקרה קלאסי של "You're damned if you do, and damned if you don't": דקה לפני שהחלה המערכה בלוב, כבר שהה קדאפי בפרוורי בנגאזי. הנה אני בא, הודיע ל"כלבים ולעכברושים", הלוא הם מתנגדיו, שאותם הבטיח לחסל "בלי חמלה ובלי רחמים". לו היה עושה כן - ואין ספק שלא היה מהסס לולא עצרו אותו - היו האירופים זוכים למבול של לעג, ארס וגידופים מוצדקים. עכשיו, כשהם מובילים את המערכה, שולפים הציניקנים את ארסנל הטיעונים הקבוע: הכל אינטרסים, הכל בגלל הנפט, גלי המהגרים והחשש מהטרור; עוד נטען, שמובילי המערכה חכמים על חלשים, שהם מנהלים "מלחמה דה-לוקס", ו"מכשכשים בכלב".

חלק מהטענות ודאי מבוססות: דייוויד קמרון מבקש לתקן את קלקולי ממשלת בריטניה הקודמת, למחוק את זיכרון הקשרים המסועפים שנטוו עם ממשל קדאפי, את חרפת העסקה לשחרור המפגע בלוקרבי ואת המעורבות הטרייה של הכוחות המיוחדים (SAS), שנשארו בלוב עם המכנסיים למטה. סרקוזי מבקש למחוק את זיכרון האוהל שהקים קדאפי בלב פאריס, את קלקולי הדיפלומטיה הצרפתית לנוכח המהפכות בתוניסיה ובמצרים, ולשים קץ לנחיתותו בסקרים מול סטרוס-קאהן ולה פן.

ואולם, האמנם הציניות היא חזות הכל? האם לא ייתכן, שדגלי החירות, הדמוקרטיה וזכויות האדם שיחקו תפקיד; האם ל"אביב העמים הערבי" אין שום השפעה והאם חרפות יוגוסלביה ורואנדה לא מאפילות על כל "כשכושי הכלבים"?

כמו תמיד, תלויה צדקת המלחמה בתוצאותיה. הצלחת המערכה עשויה להוביל למהפכה בסדר הבינלאומי. אירופה עדיין רחוקה מהנהגת מדיניות חוץ וביטחון מתואמת ויעילה. ועם זאת, בשעה שאמריקה הגדולה החליטה להסתתר מאחוריהם, הגב של האירופים מעולם לא נראה רחב יותר. "הוא לא סופר אותנו", התלוננו קברניטי האיחוד, לאחר שאובמה נכנס לתפקידו. ייתכן שהמבצע בלוב הוא קו פרשת המים שבו הבין אובמה, כי לא ייוושע מעמדתן האנטי-מערבית של סין והודו; שבו הבין שהוא זקוק לאירופה-חזקה לקידום סדר היום שלו בעולם. הוא נזקק לה מול האיום האיראני, הוא נזקק ליכולותיה הביטחוניות בבלקן, למשימות הייצוב בעיראק ובאפגניסטאן, ועכשיו גם במרחב הערבי כולו; וכן - הוא יזדקק לה גם להגשמת חזון השלום במזרח התיכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו