בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משה ארנס | כשההרתעה כושלת

תגובות

לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים. תנו להרתעה לעשות את עבודתם של חיילים וכלי נשק בשדה הקרב. שיטה נפלאה כשהיא עובדת. היא הצליחה בתקופת המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ. היא הצליחה כאן מאז מלחמת יום כיפור. למעשה, היא היתה הבסיס להסכמי השלום עם מצרים וירדן.

כשמנהיגי מדינה השוקלת לתקוף מבינים שהם עומדים לנחול הפסד כמעט בטוח, הם נרתעים. זאת הסיבה שבגללה אנואר סאדאת, אחרי תבוסת מצרים ב-73', פנה לנתיב השלום. זאת הסיבה מדוע חאפז אסד, ואחריו בנו, בשאר, נמנעו מלנקוט פעולה אלימה נגד ישראל ב-38 השנים מאז יום כיפור.

כמובן, תמיד יש אפשרות להערכה שגויה. היפאנים במלחמת העולם השנייה תקפו בפרל הארבור מתוך הערכה שגויה שיוכלו להביס את אמריקה. סדאם חוסיין העריך שארה"ב לא תצא נגדו למלחמה למרות הפרובוקציות שעשה. מסיבה זאת, כשמנסים לפתור את משוואת ההרתעה יש להביא תמיד בחשבון את האפשרות של הערכה מוטעית של הצד השני.

הסיפור שונה לגמרי כשמדובר בטרוריסטים. בדרך כלל לא ניתן להרתיעם. קשה לאתרם ולפגוע בהם, הם אחראים אך ורק לעצמם או לארגוני הטרור שלהם, ולא אכפת להם אם סביבתם תסבול מפעולת התגמול שתבוא בגלל פעולותיהם. ומשום שאי אפשר להרתיעם, יש להביסם, כפי שעשה צה"ל אחרי הפיגוע בפסח 2002.

יש טרוריסטים שמקבלים אחריות פוליטית על השטח שבו הם פועלים, ואז נעשים רגישים יותר לפגיעה באוכלוסייה ובתשתיות כתגובה למעשיהם. כך הדבר היום, כשמדובר בחיזבאללה. בעבר לא היה לו מעמד פוליטי בלבנון, והיה קשה לזהותו עם ממשלת לבנון או לתבוע ממנה אחריות על פעולותיו (מה גם שהממשלה טענה שאינה מסוגלת להשתלט עליו). הדגם הזה נהפך למודל לחיקוי במקומות אחרים: ארגוני הטרור הוצגו כבלתי ניתנים לשליטה על ידי ממשלות שאמורות להיות אחראיות על השטח.

היו זמנים, לפני יותר מעשר שנים, שהסורים שלטו בלבנון ובחיזבאללה, וניתן היה לראות בהם אחראים לפעולות הטרור שביצע. אז תקף חיל האוויר, בתגובה לירי רקטות על יישובים בגבול הצפון, תשתיות בביירות ובמקומות אחרים בלבנון, ולחצה של סוריה על החיזבאללה הביא להפסקת ירי הרקטות. המצב השתנה כשסוריה נסוגה מלבנון והחיזבאללה נהפך שוב לארגון טרור "בלתי ניתן לשליטה". המצב השתנה שוב, כשהחיזבאללה נהפך לשחקן פוליטי דומיננטי בזירה הלבנונית.

בעזה, ארגון הטרור חמאס הוא הגוף השולט והאחראי, אף על פי שגם כאן אנו יכולים לראות חזרה על הפרדיגמה המוקדמת של החיזבאללה: הג'יהאד האיסלאמי נתפש כ"בלתי נשלט". אך מדוע לא הצליח מבצע "עופרת יצוקה" לבסס הרתעה ארוכת טווח נגד ירי הטילים על הדרום? אם נשים רגע בצד את השאלה מדוע לא הורו לצה"ל לסיים את העבודה ולשים קץ ליכולת הטילים של חמאס בעזה, יש סיבה טובה להאמין, שהחמאס והג'יהאד האיסלאמי מעריכים שבעקבות דו"ח גולדסטון והגינויים הרבים של מבצע "עופרת יצוקה", ממשלת ישראל תהסס לצאת למבצע קרקעי נוסף בעזה. את מתקפת הטילים אפשר להפסיק רק במבצע קרקעי.

האם אנו חוזים כאן בכישלון ההרתעה, או שמא מדובר בהערכה מוטעית של החמאס והג'יהאד האיסלאמי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו