בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אספסוף הוא אספסוף - גם אם הוא יושב באוניברסיטה

כנס בלוגרים באוניברסיטת תל אביב שהופך להיות זירת לינץ', המון משולהב שמפנה עורף לרודן - מה המרחק ביניהם? לא גדול במיוחד

תגובות

הנחתי לכל ההזויים וההזויות להתקוטט ביניהם בסוגיית אי-שיתופי בכנס כלשהו באוניברסיטת תל אביב (מריבה בין-נשית גדולה פרצה על כך שהוזמנתי להשתתף בפאנל מסוים של בלוגרים, שהתגלגלה למריבה משנית בסוגיה מי תקבל את הכבוד לעטר אותי ראשונה בזר קוצים, ולירוק על פני ואז לתקוע את המסמר הראשון שימסמר אותי לצלב. שהתגלגלה לתת-מריבה שלישית אם בכלל לא היה ראוי לחוקק חוק שיאסור עלי לנשום מעכשיו ואילך). ובכן, הנחתי לכל אלה ונסעתי לראות את אריאל, נכדי החמוד בן שבעת השבועות, שהחל לא מכבר לחייך אלי, כאומר: סבא, עזוב שטויות!

אמרתי לנכדי אריאל כך: אני הבלוגר הישראלי היחיד שקיבל פרס בינלאומי והכרה בינלאומית על עוז הרוח שלו, וזה היה לפני שנה, ברוב הדר, במועדון יוקרתי של בית הלורדים הבריטי, אבל בעיני ההזויים וההזויות המבקשים לצלוב אותי זה לא קריטריון מספיק להיות ראוי להשתתף בפאנל כלשהו באוניברסיטה. אז שיקפצו לי כולם. נכון, נכד חמוד שלי? ונכדי אישר, או כך לפחות פירשתי את הנהמה המתוקה שיצאה מפיו.

שלשום נפגשתי בבית קפה בתל אביב עם אדריכל ישראלי שחי בלונדון, רם ארונוב. הוא אמר לי כמה הוא אוהב את תל אביב ואת החיות שלה. הוא אמנם טען שהיא מכוערת לעתים קרובות וכאוטית, אבל יש בה משהו אינטנסיבי שאי פשר להתכחש אליו. ובכל זאת , עם כל האהבה הזאת, עובדה שהוא חי בלונדון. ולמה? כי - וזאת פרשנות שלי - סביר להניח שלא יקרה לו מה שקרה לי, כלומר מעשה בלתי מנומס וחוצפני כמו שאוניברסיטה רצינית מזמינה אותי להשתתף בפאנל, ואני נענה בתום לב, ואז פתאום עצם היענותי מתבררת כפשע נגד האנושות, או לפחות כפשע נגד הנשים, ומכנים אותי חלאה וקללות אחרות, ומי שהזמינו אותי, הם עצמם, פרופסורים ודוקטורים, מגלים את קלפיהם הוולגריים ביותר: שבעצם הזמינו אותי להיות לודר בזירה, וכדי שיוכלו לצפות בי נאכל בשיני לביאות זועמות.

אמרתי לחברי האדריכל ללכת אתי כברת דרך עד לפינת רחוב בזל, מפני שאני רוצה להגיש בקשה לוויזה בשגרירות מצרים. אם לא אסורב, אסע לארץ זו האהובה עלי כל כך, לראות מה עלה בסופה של אותה מהפכה שטלטלה אותה לצערי.

איני יכול להימנע מליצור קשר בין כל מיני אספסופים המרגישים כיום, רק מפני שעומדים לרשותם כלי תקשורת משוכללים, שהם אדוני העולם, והם יכולים להרוס את כל מה שנקרה על דרכם. ניקח למשל סרט מעניין שצילם הסופר צור שיזף בלוב וששודר בטלוויזיה אתמול. נכון שקדאפי היה רודן, אבל הרודנות של האספסוף כפי שהיא נראית בסרט טובה יותר? אנשים משולהבים שרק תמול שלשום הריעו לרודן, פתאום שינו את מצב רוחם והורסים כל מה שהרודן הזה מייצג, ויורים והורגים והורסים במקום בשמו של הרודן ? נגד הרודן. מה כבר ההבדל הגדול?

וכך בסוריה. אני לא טוען שלאנשים אין זכות להתקומם, אבל מה שאני מתנגד לו הוא ההתלהבות מהבלגאן רק בגלל הכיף שבלצפות בבלגאן וב"אקשן". וזה בדיוק מה שמסוכן באספסופיות: שההרס והכאוס נהפך בידיו מאמצעי למטרה ומהר מאוד יותא משליטה.

לצערי, כל המהפכות-כביכול שעוברות על העולם הערבי הן מהפכות של שמרנות: הן מהפכות נגד המודרניזם והחילוניות היחסית שנכפו בכוח על האנשים גם בלוב וגם במצרים וגם בסוריה. אנשים לא רוצים שהמדינה תגיד להם מה לעשות והם רוצים לעשות מה שבראש שלהם. וזה ילדותי ופרימיטבי לגמרי לדעתי.ויכול להיגמר רק ברע.

קצת מזה קרה גם בשערורייה שפרצה סביבי באוניברסיטה. יש אספסוף הנראה אולי נאור אבל עדיין הוא אספסוף, שרוצה שלא יהיו יותר כללי משחק בכלל, שכאשר יתחשק להם לשנוא, הם ישנאו בלי גבול ובפראות, וכשירצו להרוס ? יהרסו הכל, וכשירצו לקלל ולירוק, יקללו כאוות נפשם. וכמו בלוב ובמצרים, המוסדות אינם ערוכים להתמודד עם סוג כזה של טירוף אספסופי, והם מתנהגים באופן לא מתוכנן ומטורף גם כן בתגובה על הטירוף המוטח בהם.

מזל שיש לי נכד שמחייך אלי ואומר לי בלשונו: סבא, אל תדאג יהיה טוב.

גברת מג'ונדרת | הקרע במחנה הפמיניסטי התפוצץ באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו