בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | זה מה שהשב"כ מנפק

תגובות

מחיאות כפיים של קהל הקק"ל בישרו את מינוי ראש השב"כ הבא - לא י' ההוא, אלא יורם כהן הזה, מצא את ההבדלים. כבר כתבו על הכיפה שלראשו, על שדולת בתי הכנסת וההתנחלויות שפעלה למינויו, על היותו "אלוף החיסולים" - כבוד ישראלי גדול - וטוראי ביחסי אנוש. כהן צולם בצאתו מביתו, לא מסביר פנים ולא נחמד, הסלולרי תחוב בחגורתו - הכל כראוי לתפקיד.

קשה לחשוב על עוד דמוקרטיה שבה מהדורת החדשות נקטעת - רביב דרוקר עמד בדיוק לגולל עוד נספח לפרשת הנסיעות - לרגל מינוי ראש שירותי הביטחון. קשה גם לחשוב על עוד קהל המריע למינוי. אבל הכל נעשה כאן כראוי לתפקיד: מי שמתמנה לעמוד בראש השב"כ אינו יכול להיות דמות מופת. מדובר בתפקיד אכזרי, ששום סבר פנים יפות אינו יכול לשנותו. המינוי ראוי לקטוע מהדורת חדשות בישראל כי השב"כ, בניגוד לדומיו במערב, מעורב בכל תחומי חיינו כמעט. ממתן סיווג ביטחוני לרבבות אזרחים ועד לחיסולים; מאבטחה מנופחת ומגוחכת לראשי המדינה ועד למעקב ומרדף של פעילי שמאל ומתנחלים; מקביעה מי ייכנס בשערי המדינה ועד לחוות דעת על מי שיותר לו להשקיע בה. מדינת שב"כ, זו שחזה ישעיהו ליבוביץ', יש לנו כבר מזמן.

ראשי השב"כ התגלו ברובם כדמויות אפרוריות. אין זה פלא. מי שהעבירו את מרבית שנותיהם במתקני השב"כ, בחקירות ובעינויים, בגיוס משת"פים באמצעים בזויים, במעקבים ובמעצרים, כמורי דרך למחסלים וכסוכני הכיבוש, אינם אמורים להתגלות כדמויות מרשימות בחברה האזרחית. אפילו מתק שפתיו של יעקב פרי והצלחתו הכלכלית והסלבריטאית לא יכלו למחוק את עברו האפלולי. גם "ניקוי האורוות" אחרי פרשת קו 300 אינו יכול לערוב לכך שיש לנו שב"כ דובר אמת ושומר חוק. השב"כ ממשיך להתנהל במחשכים.

ישראל זקוקה לשירותי ביטחון, ואלה אינם יכולים שלא להיות מלוכלכים. הבעיה היא במקום המרכזי מדי שהשב"כ תופס, במיעוט הפיקוח על מעלליו ובכתרים שקושרים לראשיו. מישהו אולי צריך לעשות את העבודה המלוכלכת, אבל על כולנו לזכור עד כמה היא מלוכלכת, ומלכלכת.

לכן ראשי השב"כ אינם יכולים להיהפך לפרשנים מבוקשים: צר עולמם, והוא נגוע בפרנויה מוטבעת ובשנאת מושאי המרדפים והחיסולים שלהם. גם אין להם מושג איזה נזק מעשיהם מסבים למעמד הבינלאומי של ישראל ולדיוקנה. אפשר תמיד למנות את הצלחותיהם, אבל מי יספור את מעשי הטרור שנזרעו דווקא בגלל מעשיהם? גם כשהם מעטרים רשימות נבחרים בכנסת צריך לזכור להם את עברם. זה המחיר הציבורי שהיו צריכים לשלם מי שבחרו לעבוד בחוד החנית של הכיבוש, ובאחרונה גם כמסכני האופי הדמוקרטי של המדינה.

האחריות העליונה לכל אלה רובצת אמנם על שולחיהם, על מי שבחרו להתמיד בכיבוש ועל מי שבוחרים עכשיו לקעקע את אושיות הדמוקרטיה. אבל השב"כ הוא לפעמים סוכנם הנאמן, לפעמים התירוץ המפוקפק שלהם, ולפעמים מי שמוביל אותם למחוזות האופל. כשיובל דיסקין, למשל, כינה את ערביי ישראל "איום אסטרטגי", הוא הכשיר את כל החוקים האנטי דמוקרטיים נגדם.

תשואות הקהל בטקס הקק"ל למשמע הכרזת ראש הממשלה על ראש השב"כ הבא היו כמובן תשואות סרק. לא רק מפני שאפשר להניח כי לאיש בקהל לא היה מושג במי מדובר, אלא בעיקר כי בישראל המוכת עיוורון יש מעטים המבינים במה מדובר. דיסקין יצא עטור תהילה כמובן, הוא אולי אפילו ידבר בקרוב בזכות ההסדר עם הפלסטינים, כמותו אולי גם יורם כהן בבוא זמנו. אבל יש לזכור, שהאנשים הללו עומדים בראש ארגון חזק, חסר רסן ואכזר, שבצד תועלתו הוא גם מסב לנו נזקים גורליים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו