בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | יותר קשוח מיגאל הורביץ

תגובות

די, נמאס לי מכולם. אין להם שום גבול. כמה שאתן, הם ירצו יותר. כמה שאחלק הם יגידו שלא קיבלו כלום. רק לבכות הם יודעים, והתקשורת המרשעת משתפת אתם פעולה ויוצרת תמונה מעוותת לחלוטין, כאילו כולם מתחת לקו העוני, כאילו כולם מסכנים ומקופחים. מעכשיו יהיה כאן משחק חדש. מעכשיו יראו כולם מי זה שטייניץ האמיתי. אין יותר שטייניץ "יש לי" מהיום יש רק שטייניץ "אין לי".

אני מודה. נפלתי בפח שטמנו לי. אמרו לי שאם אהיה טוב ומיטיב, העם יאהב אותי, ואני מחפש אהבה באופן נואש, כמו כל הפוליטיקאים. אמרו לי שאם אתן תוספות שכר גבוהות, העובדים יכבדו אותי ויקשרו לי כתרים. אפילו היועץ הכלכלי הבכיר שלי, ראש אגף התקציבים אודי ניסן, אמר ש"באוצר לא מדברים היום על קיצוצים אלא על תוספות", ואני בתמימותי האמנתי לו. אבל הוא לא מבין שברגע שנאמרים דברים כאלה, כולם מסתדרים בתור ארוך כדי לשדוד את הקופה הציבורית - ואז התקציב נפרץ והמשק סובל.

הנה הסכמתי לתת לעובדים הסוציאליים תוספת שכר אדירה, חסרת תקדים, של 25%, אך הם תקפו אותי בטענה שלא קיבלו כלום. אז מתי הם יהיו מרוצים? כאשר יקבלו 250% ותקציב המדינה יתמוטט?

עכשיו אני יודע ששר אוצר טוב חייב לבצע רפורמות למען צמיחה עתידית. אבל אני לא עשיתי מה שדרוש בחברת החשמל, בנמלים ובשירות המדינה. עכשיו אני גם מבין, ששר אוצר טוב צריך להיות שר אוצר "רע", כזה ששומר על הקופה. אז נכון שבהתחלה שונאים אותו, אך בסוף הקדנציה כולם מבינים עד כמה צדק, ואז הוא נכנס להיסטוריה כסיפור הצלחה עם קרדיט לתפקיד נוסף, ואני הרי רוצה להיות ראש ממשלה.

היום אני מתחרט גם על "הכלל הפיסקלי החדש" של אודי ניסן, שבנה תיאוריה לפיה אי אפשר לשפר את השירותים הציבוריים אלא דרך הגדלת התקציב. זה אם כל חטאת, כי אני יודע עד כמה יש חוסר יעילות ובזבוזים בממשלה. תראו מה גילה עכשיו מבקר המדינה על הבזבוזים הנוראיים בצבא ובמוסד. אז גם שם אין ממה לקצץ?

אני משתגע מכל הדרישות, שרק הולכות וגדלות. הנה אנשי הכור בדימונה מאיימים בשביתה, רבני הערים דורשים תוספת, והמורים העל יסודיים רוצים העלאת שכר של 50%. אפילו המרצים, שקיבלו לא מזמן תוספת שכר של 24%, דורשים עכשיו עוד. הם רואים שהפרקליטים קיבלו 20% אז מדוע הם לא?

אני יודע גם שאנשי צבא הקבע מחכים לי בפינה עם דרישות שכר אדירות, וכך גם השוטרים ועובדי הרשויות המקומיות, שלא לדבר על אלה שמחזיקים את היד על השלטר: עובדי חברת החשמל, רשות שדות התעופה, הרכבת ומקורות.

לכן אני יודע שאני חייב לעצור עכשיו. על שפת המדרון. אפילו אם זה יהיה על חשבון הרופאים. הם דורשים תוספת שכר של 50%, אבל אני לא אשלם להם פרוטה מעבר לתוספת הכללית ששולמה במשק - 8% ל-4 שנים. זו נקודת המבחן שלי. כאן אני חייב לבלום. הם לא סקטור מקופח. הם היחידים בסקטור הציבורי שיש להם אפשרות לעבוד בעבודות פרטיות ולהרוויח טוב. אצלם אני אעצור את מרוץ השכר, אפילו אם ישבתו חודשיים.

אבל הבעיה היא שגם הפוליטיקאים הריחו את חולשתי. אריאל אטיאס, למשל, שר השיכון, עומד להגיש הצעת חוק לסבסוד משכנתאות במאות מיליונים לשנה, למרות התנגדותי. הוא פשוט לא סופר אותי ממטר. אבל אני לא אתן לו פרוטה.

כי מהיום יש כאן שר אוצר חדש. מישהו שהוא יותר קשוח מיגאל הורביץ, יותר אכזרי מיצחק מודעי, יותר מתוחכם ממשה נסים, ויותר מקצועי מביבי נתניהו.

האמנתם לכל זה? אתם ממש פראיירים. היום אחד באפריל, אחד באפריל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו