בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מני מאוטנר | לאומנים חסרי ביטחון

הצגה פלקטית של המציאות איננה יעילה. אפשר לספר את הסיפור של הציונות בצורה מורכבת, תוך כדי הכלת האסון הפלסטיני

תגובות

במאי 1948, בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות, כתב ס' יזהר את "השבוי". במאי 1949 כתב את "חרבת חיזעה". שתי יצירות המופת תיארו התנהגות בעייתית של לוחמי צה"ל במלחמת העצמאות. עם פרסומן בספטמבר 1949 נכתבו עליהן עשרות מאמרי ביקורת, "רובם הגדול אוהדים, אך גם כמה מאמרים שוללים", כותבת אניטה שפירא. שתי היצירות נלמדו במערכת החינוך הישראלית במשך שנים. ב-1959 קיבל ס. יזהר את פרס ישראל.

בנובמבר 1948, בעיצומם של הקרבות, פירסם נתן אלתרמן את "על זאת", אחד הטורים הנוקבים ביותר שכתב אי פעם, ובו הוקעה של הרג זקן וזקנה ערבים במהלך המלחמה. ביום שבו פורסם "על זאת" כתב דוד בן-גוריון לאלתרמן: "אני מבקש רשותך להדפיס 'טור' זה - אין טור משוריין בציוד צבאנו העולה עליו בכוחו הלוחם - בהוצאת משרד הביטחון, ולחלקו לכל איש צבא בישראל".

בשנת 1978 עובד "חרבת חיזעה" לסרט טלוויזיה בבימוי רם לוי. הסרט עמד להיות מוקרן בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית. שר החינוך אז, זבולון המר, התנגד. לאחר סערה ציבורית שודר הסרט בסופו של דבר, אך זאת כחלק מתוכנית המלל "השעה השלישית".

קבוצת מורים ישראלים ופלסטינים כתבה ספר בשם "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר". הספר מספר את הסיפור של ארץ ישראל מאז הצהרת בלפור ועד שנות ה-90. בצד הימני של הדף מופיע הנרטיב הישראלי; בצד השמאלי - הנרטיב הפלסטיני. הספר נלמד באופן ניסיוני על ידי קבוצה של תלמידי י"ב יהודים. בדיקה העלתה, שלא נרשמה ירידה כלשהי באמונת התלמידים בצדקת הדרך של הציונות.

בשבוע שעבר קיבלה הכנסת, ביוזמת "ישראל ביתנו", חוק ("חוק הנכבה") המאפשר הפחתה של תמיכה מתקציב המדינה לגוף הפועל בדרך של "ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל". החוק מאפשר גם את הפחתת תמיכה לגוף הפועל בדרכים נוספות: "שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"; "הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור"; "תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור נגד מדינת ישראל".

החוק מוטעה מבחינת היחס של הרוב היהודי במדינה כלפי המיעוט הערבי. הוא גם בלתי נבון לנוכח החד-ממדיות שבה הוא מבקש להציג את הסכסוך. החוק הוא נקודת ציון נוספת בהתקפה הגוברת בשנים האחרונות על כל מי שמנסה לתת ביטוי לעמדה הפלסטינית; למשל, לעובדה שהקמת המדינה היתה כרוכה בהרס החברה הערבית בארץ.

ואולם דווקא בעת שס. יזהר כתב את "השבוי" ו"חרבת חיזעה", ובן-גוריון ביקש לחלק את "על זאת" "לכל איש צבא בישראל", הגיע הדור הצעיר בארץ לשיא ההקרבה שלו למען המדינה. דווקא בשנים שבהן נלמדו יצירותיו של ס. יזהר הוביל הדור הצעיר את ישראל להישגים צבאיים חסרי תקדים - מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור.

הצגה פלקטית של המציאות איננה רק שקרית, היא גם אינה יעילה. כל קורא יודע זאת: ספר שטוח נשכח בתוך דקות. ספר מורכב מעסיק את המחשבה ומשפיע על הקורא במשך שנים.

אפשר לספר את הסיפור של הציונות בצורה מורכבת, תוך כדי הכלת האסון הפלסטיני, באופן שלא יערער כלל על צדקתה. דווקא הסיפור המורכב, הרב-ממדי, הוא המסוגל להביא לאמונה עמוקה ובת קיימא.

פרופ' מאוטנר מלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו