בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוהנד מוסטפא | הגל השני

תגובות

המהפכה הדמוקרטית הערבית, אם תושלם ואם לא, תעבור להערכתי שלושה גלים, שהראשון בהם הושלם. אנו נמצאים בשיאו של הגל השני, ובסיומו יתבהרו פניו של הגל השלישי. ההבדל בין מדינות הגל הראשון לשני הוא במידת התמיכה במהפכה במדינה, ברמת הלכידות הלאומית הפנימית, בתגובת המשטרים וביעילות של המהפכה.

המהפכות במצרים ובתוניסיה סימנו את הגל הראשון של המאבק הערבי לדמוקרטיה, שהסתיים ב-11 בפברואר עם הדחתו של חוסני מובארק. ההפגנות בבחריין סימנו את תחילתו של הגל השני, שבו נכללות לוב, תימן, ירדן וסוריה.

הגל הראשון התאפיין בקונסנסוס בין הזרמים החילוניים והדתיים בתוך המדינות עצמן ובעולם הערבי בכלל על צדקת המהפכה והדרישה להפיל את המשטרים האוטוריטריים. זאת ועוד, הגל הראשון היה מהיר ויעיל. המהפכה התוניסאית נמשכה פחות מחודש, עד בריחתו של זין אל-עאבדין בן עלי. במצרים התפטר מובארק בתוך שבועיים. אפשר להצביע על גורמים רבים שהשפיעו על התוצאה במדינות אלה, אבל הגורם העיקרי היה השלמת פרויקט בניית האומה והתודעה הלאומית בהן. הלאומיות המצרית היא הבשלה והקדומה ביותר בעולם הערבי. לכן המהפכה במצרים היתה מהפכה לאומית מצרית, שנתמכה בידי המוסלמים והנוצרים הקופטים כאחד. בתוניסיה התחזקה המאוד לאומיות התוניסאית בתקופתו של הנשיא חביב בורגיבה, שהדגיש את חשיבות הזהות המקומית, אפילו על חשבון הזהות הכלל ערבית. הפרויקט הושלם בהצלחה במהירות, משום שהחברה התוניסאית מתאפיינת ברמה גבוהה של הומוגניות.

השלמת בניית האומה והתודעה הלאומית במדינות הללו הביאה להיתוך הזהויות המקומיות והעדתיות. בעקבות זאת עמדה סוגיית האזרחות השווה במרכז השיח הפוליטי בתוך המהפכות הערביות של הגל הראשון. הסירוב של הצבא במצרים ותוניסיה לשתף פעולה בדיכוי המהפכות, והעובדה שלא היה פיצול בשורותיו, מסמלים למעשה את השלמת פרויקט בניית הזהות הלאומית בשתי המדינות.

הגל השני של המהפכה העממית הערבית התחיל עם המהומות בבחריין, והוא מתאפיין בהעדר הסכמה על צדקתן. השייח יוסף אל-קרדאווי הצהיר כי המהפכה בממלכה היא עדתית, ואינה מבטאת את האינטרסים הלאומיים של המדינה. חסן נסראללה אמר בתגובה שדרישותיהם של המפגינים בבחריין לגיטימיות, ואין הבדל בין מובארק לבין מלך בחריין. הכניסה לבחריין של כוחות צבא ערביים, בעיקר סעודיים, כדי לייצבה היא הסימן הבולט ביותר לסדקים בקונסנסוס הערבי לגבי הגל השני של המהפכות. המעורבות הצבאית לא היתה אפשרית אם לא היו מחלוקות על המחאה בבחריין.

בתימן התפלג הצבא בין תומכי הנשיא לתומכי המהפכה. כך קרה גם בלוב, והתערבות המערב עירערה את התמיכה הערבית במהפכנים הלובים, שהתחזקה מחדש רק בגלל אכזריות המשטר. בסוריה, ישנם כוחות לאומיים-חילוניים-שמרניים ורבדים בחברה שאינם מסכימים עם הדרישה להפלת המשטר, מטעמים אידיאולוגיים (לאומיות ערבית חילונית) ומטעמים עדתיים-חברתיים. כמו כן, הגל השני לא חולל את השינוי במהירות שחולל הגל הראשון, ודיכוי המהפכה היה אכזרי יותר.

העדר הקונסנסוס במהפכות הגל השני (כשלוב יוצאת דופן בכך) יקשה על השלמתן, או לפחות יאריך את משכן. עיקר הבעיה אינה ההטרוגניות החברתית והעדתית במדינות הגל השני. העיקר הוא שבניית הזהות הלאומית הטריטוריאלית של אזרחיהן לא הושלמה. כמו כן, המשטרים במדינות אלה למדו מניסיון הצלחת מהפכות הגל הראשון איך להתמודד עם המחאה ההמונית. חלק מצליחים בכך יותר, חלק פחות, אבל ניסיון המקרים הקודמים יהפוך את הגל השני לארוך ומדמם יותר.

אם מהפכות הגל השני יצליחו בסופו של דבר, למרות קשיים אלה, משטרים אחרים יראו שגם הפעלת כוח קיצונית, כמו בלוב, לא יכולה לעצור את המהפכה - כי רצונם של האזרחים חזק יותר. מנגד, אם הגל השני ייעצר או יסתבך, סביר להניח שלא נראה גל שלישי, ובוודאי שלא בעוצמה של שני הגלים הראשונים. אם בכלל, הדרישות יוגבלו לרפורמות פוליטיות במסגרת המשטרים הקיימים.

הכותב הוא דוקטורנט באוניברסיטת חיפה החוקר את האיסלאם הפוליטי והדמוקרטיזציה במצרים ותוניסיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו