בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורי בר יוסף | מדוע ההרתעה כושלת?

תגובות

שר הביטחון לשעבר משה ארנס מסביר במאמרו ("כשההרתעה כושלת", "הארץ", 29.3), כי הרתעה מצליחה כאשר "מנהיגי מדינה השוקלת לתקוף מבינים שהם עומדים לנחול הפסד כמעט בטוח". לכך מצרף הכותב את הדוגמה, שרק אחרי שאנואר סאדאת נחל תבוסה ב-1973 (בפועל מצרים התקרבה לתבוסה, אבל ניצלה ממנה בעור שיניה) הוא פנה לנתיב השלום, וטוען שזאת גם הסיבה לשקט ברמת הגולן מאז מלחמת יום כיפור.

תפישה זו, המקובלת על חלק ניכר מאנשי מערכת הביטחון הישראלית, רואה בעליונות צה"ל מפתח בלעדי להבטחת הרתעה יעילה. היא מתעלמת מכך, שהן היסטורית והן תיאורטית אין די בעליונות כזאת כדי למנוע את תוקפנות היריב.

היסטורית, כל מי שמכיר את הספרות העשירה שיצאה במצרים על מלחמת יום כיפור מודע לכך, שהמצרים יצאו למלחמה בלית ברירה ובפיק ברכיים. כאשר סאדאת הודיע לצמרת הצבאית המצרית על כוונתו לצאת למלחמה, כשנה לפני שפרצה, כמחצית מהגנרלים שלו, כולל שר המלחמה עצמו, הודיעו שמצרים אינה מוכנה לכך בשל נחיתותה הצבאית. בשנה שלפני פרוץ המלחמה ננקטו צעדים שונים, בראש ובראשונה הגבלה משמעותית של יעדיה הטריטוריאליים, כדי להתגבר על הנחיתות. חרף זאת, העריכו מתכנני המלחמה, שצליחת תעלת סואץ עלולה לגבות 20 אלף אבידות, ומשמעותה תבוסה מצרית במהלך הפתיחה של המלחמה.

מדוע בכל זאת יצאו המצרים למלחמה? בראש ובראשונה מפני שסאדאת לא ראה חלופה אחרת למבוי הסתום שבו מצא עצמו שלוש שנים לאחר שעלה לשלטון. מצד אחד, מצרים לא היתה יכולה להסכים לאורך זמן למצב שבו חלק ניכר משטחה כבוש. מצד אחר, כל ניסיונות סאדאת לקדם הסדר מדיני נתקלו בתגובה ישראלית שלילית.

הדברים הגיעו לשיא בפברואר 1973, כאשר לנוכח הקשיים במישור הצבאי הציעה מצרים בצינורות חשאיים הצעה, שמשמעותה הסדר כולל עם ישראל בתמורה להחזרת סיני. אבל שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר הבהיר לשליחו של סאדאת, שההצעה אינה קבילה מבחינת ישראל. על כך הוסיף, שמצרים אינה יכולה לבוא בדרישות מפליגות מפני שהובסה במלחמה הקודמת, וכך יהיה גם אם תיזום את המלחמה הבאה. מכך הסיק סאדאת, כי חרף סכנת התבוסה, מלחמה היא המוצא האפשרי היחידי מהמבוי הסתום. המצרים הופתעו בעצמם מהישגיהם בתחילת המלחמה.

אם ב-1973 עוד היה לצד התוקף סיכוי כלשהו לנצח צבאית את ישראל, סיכוי כזה לא היה קיים כלל באינתיפאדה הראשונה. רק הייאוש מהכיבוש הנמשך יכול להסביר את ההתקוממות העממית והספונטנית נגד אחד הצבאות החזקים ביותר בעולם. כי מי היה יכול להבין טוב יותר מהפלסטינים, שחיו יותר מ-20 שנה תחת הכיבוש הישראלי, שאין להם כל סיכוי לנצח את צה"ל. בכל זאת הם פנו לדרך ההתקוממות, כי לא יכלו עוד לסבול את המשך הכיבוש.

גם התיאוריה מכירה בכך, שהרתעה יעילה אינה רק פונקציה של עליונות צבאית ושידור נחישות ברורה להשתמש בה. פרופ' אלכסנדר ג'ורג' מאוניברסיטת סטנפורד, ממפתחי תורת ההרתעה, חזר והדגיש בפני תלמידיו, שהרתעה אינה תרופת פלא. היא אמצעי להרוויח זמן כדי להמיר סטטוס קוו בלתי נסבל מבחינת היריב במצב נוח יותר בעבורו. אם הדבר לא יקרה, הפנייה לשימוש בכוח תיהפך לאוטומטית כמעט.

אין בכך כדי לבטל את חשיבות מרכיב העליונות הצבאית. במקרים רבים הוא אכן גורם המפתח בהבטחת השקט, כפי שניתן ללמוד, למשל, מהשקט השורר ברמת הגולן מאז מאי 1974. עם זאת חשוב לזכור שני דברים: ראשית, הסורים עקפו את ההרתעה הישראלית על ידי ניהול מלחמה עם ישראל בזירה הלבנונית. שנית, איש אינו יכול להבטיח שהשקט יישמר, בין היתר כי האיום הנוכחי על משטרו של בשאר אל-אסד עלול ליצור תוהו ובוהו שלטוני, שאחד ממוצאיו יהיה עימות מתוכנן או בלתי מתוכנן עם ישראל. אחרי הכל, המשך כיבוש הרמה אינו קביל על הסורים, ולכן עימות כזה, גם אם בתנאי נחיתות צבאית, עשוי להיתפש כמוצא סביר ממצוקה קשה.

פרופ' בר יוסף מלמד במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה



חיילים מצרים חוצים את תעלת סואץ במלחמת יום כיפור. הופתעו מהישגיהם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו