בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | יריד ההבלים

תגובות

בנימין נתניהו הוא נהנתן, אולי אפילו חמדן. אז מה? שרה נתניהו בוחשת ורוחשת, אולי אפילו ממנה ומדיחה. אז מה? מחול השדים סביב בני הזוג הוא המחול הלא-נכון. צריך להוקיר תודה לעיתונאים דוגמת רביב דרוקר שחושפים את אורח חייהם של מנהיגינו, צריך כמובן להעריך תחקירים שחושפים שחיתויות בצמרת, אבל שוב אנחנו נקלעים, פרשייה אחר פרשייה, למהומות הלא נכונות, חסרות הפרופורציה והמתעתעות. לפרסם? ודאי. להפוך את זה למחול שדים שכזה? מוגזם ואפילו מזיק. זה מסיט את תשומת הלב מהעיקר, והעיקר הוא שיש לנו ראש ממשלה רע, לא חשוב באיזה מלון הוא מתאכסן. לשרה צריך להניח לחלוטין ואת בנימין צריך לשפוט על מעשיו, לא על אורח חייו.

לא נעים לדעת שיש לנו ראש ממשלה שלא משלם את החשבון במסעדות, אבל החשבון האמיתי שלנו אתו צריך להיות אחר, ואותו אנחנו לא מנהלים. לא נעים גם לדעת שראש הממשלה שלנו מתארח בראוותנות במלונות פאר על חשבון מי יודע מי, לא נעים אבל לא נורא. הרבה יותר מדאיג מה הוא עושה, ובעיקר מה הוא לא עושה, בזמן שהוא בסוויטה, בלשכה, בממשלה, בצאתו או בבואו. כשלג תחוויר פרשיית ביבי-טורס מול הנזקים והקלון שהאיש וממשלתו ממיטים עלינו; נהנתניהו מפחיד אותי הרבה פחות ממחדליהו.

יריד ההבלים בעיצומו. כשנתניהו מוליך שולל בנאומים נבובים, חסרי כל שחר - שתי מדינות, בלה-בלה-בלה, מוחלים לו. כשהוא מבזבז באורח נפשע זמן מדיני יקר, מוליך את המדינה לעברי פי פחת, עוד התנחלויות, עוד חוקים אנטי-דמוקרטיים והנידוי העולמי בשיאו - אנחנו נרעשים יותר מחופשותיו. מרעישים עולמות על שהוא טס במטוסים פרטיים ומבליגים על כך שהוא טס ומטיס את כולנו לשום מקום, לא חשוב באיזה אווירון. שנתיים אחרי תרועות "בר-אילן" והבשורה היחידה, "בר-אילן 2", אפילו היא עלתה כבלון והתפוצצה מיד. ועדיין יש מי שמאמינים בו, בזמן שהאחרים פשוט מוותרים לו. על הונאת בר-אילן צריך היה להוקיעו, הרבה לפני מימון הבונדס; על הלכלוך המדיני שהוא מותיר מאחוריו, לא על הניקוי היבש של בגדיו. על כל בית נוסף שנבנה עכשיו בהתנחלויות ועל כל חוק מקארתיסטי נוסף שחוקק ועל שר החוץ הבריוני שלו.

רוצים דוגמה לטירוף המערכות? בקיץ חשף ערוץ 10 קלטת משנת 2001, שבה נראה נתניהו מתגאה באוזני משפחת אבלים בעפרה על שהוא החריב את הסכמי אוסלו. הקלטת הזאת היתה צריכה לעורר כאן את המהומה האמיתית - יש לנו ראש ממשלה שהתהדר בחבלה בהסכמים שישראל מחויבת להם. והנה זה לא-פלא: בקושי כותרת בת יום. רק תנו לנו עוד ועוד סיפורים עסיסיים על מה שקרה בדלפק הקבלה של מלון "עז הזהב", על הצוק המרהיב בין מונקו לניצה, ולעזאזל עם אוסלו-שמוסלו.

נתניהו שלף את הקלף הכאילו-המנצח שלו: יש גורמים שרוצים להפילו. כמה טוב שיש גורמים כאלו, זה לגיטימי בדמוקרטיה. אבל לעזאזל, הם הרי עושים זאת בגלל הסיבות הכי לא-נכונות שבעולם. מה עם החמצת הסיכוי להסדר עם הפלסטינים וסוריה? מה עם העננה הקודרת בשמי אמריקה? מה עם החרבת היחסים עם טורקיה? מה עם המצור על עזה? מה עם תחושת הבושה להיות ישראלי, כמעט בכל מקום בעולם? להם אין אחראים? עליהם לא לבוא חשבון? נתניהו לא אשם? ומעל לכל, זה לא יותר חשוב?

למרבה האירוניה, נתניהו עוד עלול לאהוב את המאמר הזה, בעיקר בזכות הטענה שהוא נפל קורבן למחול שדים חסר פרופורציה נגדו. הוא מעולם לא נזעק כל כך להגיב, לטלפן, להתראיין, להסביר ולתרץ, כמו אחרי פרשיית הנסיעות הזאת. אבל נתניהו המנוסה יודע היטב למה: את מחדליו המדיניים הוא ישרוד בקלות; על הטיסה במונית האווירית של ספנסר פרטרידג' הוא עוד עלול לשלם בכיסאו. ככה זה ביריד ההבלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו