בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוף בן | המפלצת

תגובות

הביטלס התפרקו כשהייתי בן חמש, ואחי הגדול הסביר לי למה: בגלל יוקו אונו. אשתו השתלטנית של ג'ון לנון התעקשה להצטרף ללהקה, הבנים האחרים לא הסכימו ו"ארבעת המופלאים" נפרדו לנצח. זאת היתה הגרסה הפופולרית לתיאור האסון, ואני הפנמתי את המסר הסמוי: בכל זוג מפורסם, הגבר דואג להצלחה ולמעמד והאשה נושאת באשמת הכישלונות.

המודל הזה טבוע בתרבות שלנו מסיפור אדם וחוה. אנו מתורגלים להאמין שנשות המנהיגים וכוכבי הרוק רוכבות על גבם ונהנות בלי מאמץ מהיוקרה, מהעוצמה, מהלימוזינות ומהסוויטות, אבל לעולם אינן מרוצות ותמיד יבואו בדרישות, או שינסו לנהל את הקריירות של בעליהן ולהחליט במקומם בדברים החשובים. הבעל המפורסם מצטייר כקורבן, שטעה בבחירת בת הזוג ומשלם על בחירתו בגירוש מגן העדן.

פולה בן-גוריון כיכבה בפולקלור של ראשית ימי המדינה, אבל איש לא האשים אותה בנפילת בעלה מהשלטון. תבנית "האשה האשמה" נכנסה לפוליטיקה הישראלית ב-1977, בפרשת חשבון הדולרים של יצחק ולאה רבין. מאז כיכבו נשות הבכירים בטורי החדשות הרעות. שולמית שמיר תוארה כשתלטנית, שמתערבת ברשות השידור ובמועצה למען הזקן. את סוניה פרס האשימו שאינה תומכת מספיק בקריירה של שמעון, הלוזר הסדרתי. רונית אשכנזי התכתבה באס-אם-אסים עם הנוכל בועז הרפז, זייפן "מסמך גלנט". נילי פריאל-ברק ואשתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, העסיקו משרתים זרים בניגוד לחוק, כאילו בעליהן לא הבחינו מי מסתובב אצלם בבית. רק אצל אהוד אולמרט האשה-האשמה היתה מנהלת הלשכה שולה זקן, ולא רעייתו עליזה. ובכל זאת, הדפוס נותר זהה.

אבל כל הדוגמאות האלה, מלאה רבין ועד אשתו של וינשטיין, מתגמדות ליד שרה נתניהו. מהיום שביבי עלה לשלטון בקדנציה הראשונה, שרה תיפקדה בתודעה הציבורית כאלטר-אגו הרע שלו. בנימין נתניהו הצטייר כנואם מוכשר, גם אם קצת גוזמאי, וכפוליטיקאי חלש שמנסה לרצות את כולם. "הגברת" הוצגה כשתלטנית, כוחנית, מתעללת בעובדים, מכתיבה מינויים, מתפנקת במלונות פאר, תאבת מתנות וכיבודים והכי חמור, כופה על בעלה את האידיאולוגיה הימנית שלה. ביבי, לפי האגדה, היה ממנה רק אנשים ראויים ואפילו יוצא מהשטחים, אלמלא השפעתה הרעה. "מה היא עושה לו", מצקצקים הצופים בבית.

שרה נתניהו צודקת בטענתה, שמחפשים אותה כדי לפגוע בבעלה. זה המחיר של נישואים למנהיג שנוי במחלוקת, שנרתע מאחריות ומהחלטות קשות. הוא סידר את נסיעות התפנוקים להרצאות בחו"ל, והכעס הציבורי מופנה אליה. הוא טועה בבחירת העוזרים והכפופים, ואותה מאשימים. הבעיה אינה בז'קט שלבשה לראיון ההצטדקות בערוץ 2, או בעיצוב השיער שלה, אלא בעצם הופעתה הציבורית: בהתייצבותה על המסך בפריים-טיים, שרה קיבלה על עצמה את האחריות. במקום שראש הממשלה יופיע ויגן על חגיגות הניקוי היבש והמטוסים הפרטיים, הוא מתדרך ב"שיחות סגורות" והיא, חסרת הניסיון בתקשורת, מושלכת לזירה להנאת ההמונים. זה לא הוגן. ביבי אחראי בפני הציבור, ולא שרה. ממנו צריך לתבוע דין וחשבון, ולא ממנה. אבל מה לעשות, אנחנו רגילים שהאשה אשמה והבעל קורבן. הרי בגלל זה התפרקו גם הביטלס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו