בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שרק לא יספרו לי שהכיבוש אשם ברצח ג'וליאנו מר

מתברר שתיאטרון החופש היה פנטסיה תמימה: התודה שקיבל ג'וליאנו על ההקרבה שלו למען הפלסטינים של ג'נין היתה בצורת כדור בראש

תגובות

לא הכרתי אישית את ג'וליאנו מר, אבל אני מכיר מקרוב מאוד שחקן תיאטרון גרמני שהתנדב לעבוד בשביל "תיאטרון החופש" בג'נין שהפעיל ג'וליאנו מר במאמצים על-אנושיים. כמו ג'וליאנו, אותו שחקן עשה את עבודתו מתוך אידיאליזם צרוף, כדי לעזור קצת לפלסטינים להרים את הראש מהבוץ שהם שקועים בו על ידי פיתוח משהו תרבותי-חילוני. עכשיו מתברר שתיאטרון החופש היה פנטסיה תמימה: התודה שקיבל ג'וליאנו על ההקרבה שלו למען הפלסטינים של ג'נין היתה בצורת כדור בראש.

מה שאני יכול לצפות כמעט בביטחון הוא שמצד אחד יבואו הימנים ויגידו: הנה, אמרנו לכם, אי אפשר לסמוך על הערבים, והם תוקעים סכין בגב דווקא למי שנחמד אתם. המסקנה היא לא להיות נחמד אתם ולבוא אליהם רק עם נבוט. ולמען האמת, כמעט מתבקש לאמץ את הגישה הזאת. מצד שני, השמאלנים, יבואו ויגידו כך: נכון שזה נורא שרצחו את ג'וליאנו מר, אבל בעצם מי שאשם ברצח הוא הכיבוש הישראלי ולא הפלסטיני הספציפי שרצח אותו, וגם לא הפלסטינים שהסיתו נגדו במשך זמן כה רב. כי שמאלנים מהסוג שאני מדבר עליו כאן, פשוט לא מסוגלים לקבל שאלה הנקראים מדוכאים מסוגלים להיות רעים.

ג'וליאנו מר בתיאטרון שהקים. תצלום ארכיון: ניר כפרי

מה שמקל על שמאלנים מהסוג הטיפשי שחושבים כנ"ל הוא כל התיאוריות האופנתיות שמרחפות באוויר כל כך הרבה זמן, מהסוג של אדוארד סעיד וכו', שתמיד-תמיד יוציאו טוב את הפלסטינים או את השחורים או את הנשים או את הערבים או את הטורקים. ותמיד תמיד יוציאו רע את הדבר הזה שנקרא המערב הקולוניאליסטי, שישראל היא חלק ממנו.

והרי מה יותר קל מלנתח את הרצח של ג'וליאנו מר כתגובה לגיטימית לגמרי לכאורה (אם משתמשים בהיגיון התיאורטי של אדוארד סעיד והתיאורטיקנים הפוסט-קולוניאליים) של החברה הפלסטינית המסורתית, שאינה רוצה בחדירה של התרבות המערבית-החילונית המאיימת עליה בצורת תיאטרון, ובוודאי אינה רוצה שבראש התיאטרון הזה יעמוד מישהו שהוא יהודי (אמנם למחצה). ועוד יספרו לך הכסילים האלה, שג'וליאנו מר עשה בעצם מעשה קולוניאלי בכך שעל ידי התיאטרון שלו הוא הפך את הכיבוש לנסבל יותר, וזה חטא חמור ביותר בעיני שמאלנים מהסוג המטופש.

אותו היגיון עקום עובד, דרך אגב, בהרבה תחומים: לאלה הנחשבים מדוכאים, בצדק או שלא בצדק, כמו יהודים, נשים, מזרחיים, מותר כביכול להיות אגרסיביים יותר משמותר לאלה הנחשבים למדכאים, כמו נוצרים, גברים, אשכנזים. וזאת, מפני שכביכול אין להם דרך להוציא החוצה את הדיכוי שסבלו ממנו אלא בדרך האגרסיה.

ובכן, מה בעצם נכון לחשוב על הרצח של ג'וליאנו מר? ואיך אנחנו מסבירים אותו לעצמנו? התשובה הנכונה היא, לצערי, לא שמאלית ולא ימנית והיא פשוטה ועצובה למדי, וכבר ניסח אותה רדיארד קיפלינג לפני כמה דורות: "המערב הוא מערב והמזרח הוא מזרח והם לא ייפגשו לעולם" (באנגלית זה נשמע יותר טוב) או בניסוח אחר, שטבע לא מכבר נתן זך במאמר שכתב על המהפכות הנוכחיות בעולם הערבי: "דמוקרטיה היא לא מכונית". כלומר, אי אפשר לייבא דמוקרטיה מאמריקה למקומות שהדמוקרטיה לא צמחה בהם באופן טבעי.

יש תרבות מערבית ויש ברבריות

והנה זה בהחלט נכון לתחום התיאטרון: תיאטרון היא לא מכונית, ואי אפשר לייבא אותו למקומות שחיים בו פראים, שאינם רואים בו אלא איום על המסורת הפראית שלהם.

למי שחושב שאני מתכוון רק לפלסטינים, הריני להזכיר, שאילו ג'וליאנו מר היה פותח תיאטרון בלב מאה שערים למשל, יש להניח שסופו אולי לא היה מוות, אבל לבטח היו ממררים את חייו. ורק כדי להזכיר נשכחות, הבה לא נשכח את היחס הזוועתי שהתייחסו היהודים לתיאטרון בתקופה ההלניסטית והרומית. בשביל היהודים באותן תקופות, הבנייה של תיאטרון בירושלים נחשב לשיא חילול הקודש.

במלים אחרות, ועם כל הצער שבכך, אני נאלץ לקבוע היום כך: יש תרבות מערבית ויש ברבריות. מי שמזלזל בתרבות המערבית אינו יכול להיות אלא ברברי, ולהגיע בסופו של דבר לעשות דברים ברבריים, כמו לרצוח מנהל תיאטרון.

נכון שהרבה מחניכי התרבות המערבית (כמו הגרמנים בימי הנאציזם, למשל) עשו מעשים ברבריים. ונכון שבשמה של ישראל, שהיא לכל הדעות מדינה מערבית, נעשים מעשים ברבריים. אבל זה רק מחזק את הקביעה הקודמת שלי, שהברבריות אורבת לכולם בכל מקום ושלא כולם מבינים שהתרבות המערבית היא הבלם היחיד שיש בעצם נגד הברבריות, ושיש לטפח אותה ולחזור ולבנותה גם כאשר הורסים אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו