בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השמנים משמינים והרזים מרזים | נחמיה שטרסלר

תגובות

אפשר להבין את הרופאים ואת העובדים הסוציאליים. הם קוראים בעיתונים איך יש במשק מי שמשתכרים מיליון שקל בחודש, אך אתם מדברים על תוספת שכר זעומה. הם כועסים, הם ממורמרים, ובעצם אי אפשר שלא לחוש כך כשרואים איך מנהלים בחברה בורסאית משתכרים בחודש מה שרופא או עובד סוציאלי משתכר בכמה שנים.

אבל נראה, שככל שהתקשורת מבקרת יותר את משכורות העתק בצמרת החברות הבורסאיות, כך אותם מנהלים זוכים לקבל שכר גבוה יותר. כי גבולות הבושה נפרצו ותאוות הבצע השתלטה.

השכר המופרז הוא תוצאה של כמה תופעות שליליות הקיימות אצלנו. הראשונה שבהן היא "שיטת המדרגות", שהמציא בשנות ה-80 ארנסט יפת, היו"ר האגדי של בנק לאומי, ושיכלל אותה רפאל רקנאטי מבנק דיסקונט. יפת רצה לקחת לעצמו שכר של מיליון דולר בשנה; שכר, שבמונחי היום גבוה יותר מכל שכר המיליונים שעליהם התקשורת מדווחת. כדי שיוכל לעשות זאת נאלץ יפת לשלם סכומים אדירים גם למנכ"ל הבנק ולסמנכ"לים. כי אי אפשר לשלם רק לעצמך, בלי "לשמן" את כלל המערכת. רקנאטי שיכלל את "שיטת המדרגות", ואחר כך נהפכו משכורות העתק בצמרת לנורמה מקובלת.

יש להבין, שכאשר בעל שליטה בחברה בורסאית ממנה את עצמו ליו"ר ונוטל שכר של מיליונים, הוא בעצם שודד את שאר בעלי המניות מקרב הציבור. הנה דוד עזריאלי, שברגע שהנפיק את קבוצת הנדל"ן והקניונים שלו בבורסה, מינה את עצמו ליו"ר ונטל ב-2010 סכום מטורף של 25 מיליון שקל לשנה כמשכורת.

זה אינו מחויב המציאות. אפשר גם אחרת. הנה סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל, המחזיק במספר נכבד של מניות בחברה, נטל לעצמו דולר אחד בלבד כשכר; כי הוא יודע, שאת התמורה לעבודתו יקבל דרך הדיווידנדים שהחברה תחלק לכל בעלי המניות.

לכן הרשות לניירות ערך צריכה לאסור על בעלי שליטה בחברות בורסאיות לקחת לעצמם שכר גבוה. אני סמוך ובטוח, שכאשר הם ייצאו ממשחק השכר ניווכח לפתע איך אותם בעלי שליטה נדיבים נהפכים לקמצנים גדולים.

תופעה שלילית אחרת היא "שיטת הפירמידה". זו שיטת בעלות מעוותת, שבה החברה האם שולטת בחברות בנות רבות, ודרכן בחברות נכדות רבות מאוד, וכך הלאה והלאה בשיטת השרשור. כתוצאה מכך, בעל השליטה "למעלה" מחזיק בחברות "למטה" באמצעות אחוזים ספורים בלבד מההון. וכאשר הוא מחלק שכר גבוה למנהליו, עיקר הנטל נופל על ציבור מחזיקי המניות מקרב הציבור, ולא עליו. גם את העיוות הזה הרשות לניירות ערך צריכה לבטל - על ידי הטלת מס על תשלום דיווידנד מהחברות הנכדות לחברה האם ואיסור על קיזוז רווחים בתוך הקונגלומרט.

עיוות נוסף הוא מבנה הדירקטוריון. במציאות שלנו דירקטוריון של חברה בורסאית מורכב מעושי דברו של בעל השליטה, כולל הדירקטורים החיצוניים. את זה יש לשנות כך שלפחות הדירקטורים החיצוניים ימונו לתפקידם על ידי ועדת מינויים לא תלויה, בלי עירוב של בעל השליטה. הם גם ירכיבו את ועדת השכר בדירקטוריון. אם לא יעשו את עבודתם כראוי, ויחלקו מיליונים כך סתם, יהיה אפשר לתבוע אותם אישית בגין רשלנות, ואז ייאלצו לשלם את המיליונים מכיסם.

עניין השכר המופרז אינו יורד מהכותרות, ובצדק. יש לו השפעה חברתית קשה. פערי השכר האדירים משסעים את החברה, פוגעים בחוסנה, הורסים את הסולידריות וגורמים לחוסר שקט. קל להבין היום, מדוע העובדים הסוציאליים ממורמרים גם לאחר שקיבלו תוספת שכר גבוהה, ומדוע הרופאים מוכנים לשבות במשך תקופה ארוכה.

כי בחיים הכל יחסי. אתה שופט את מצבך יחסית לחברה שבה אתה חי. וכאשר יש כה רבים המקבלים שכר עתק שלא בצדק, המרמור והכעס גוברים, יחסי העבודה רותחים, ובסיכומו של תהליך כולנו נשלם את החשבון - כולל אלה שמשתכרים מיליון שקל בחודש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו