בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וינשטיין מועל בתפקידו

תגובות

אין זה נסבל במדינת חוק, אם איננה חפצה להידמות לרפובליקת בננות, שחשדות למימון פרטי של נסיעות נופש של איש ציבור ומשפחתו לא ייחקרו עד תום. זאת משום שמימון כזה הוא לכאורה לא רק בעיה אתית ואסתטית, אלא גם עבירה פלילית. ואולם, רצוי שלא מבקר המדינה ינהל חקירה זו, אלא היועץ המשפטי לממשלה.

נהנתנותו של איש ציבור כשלעצמה אולי מעוררת סלידה, אך איננה מצדיקה חקירה. גם לא מימון הוצאותיו בידי גורמים ציבוריים, שביקשו את שירותיו הטובים כמרצה לגיוס תרומות (בתנאי כמובן שהמימון מתבסס על דיווחי אמת ולא על חשבונות פיקטיביים). אך כאשר אדם פרטי מממן לאיש ציבור ו/או למשפחתו טיסה ואירוח לצורכי נופש הוא מעניק לו מתנה יקרה, וקבלתה של מתנה כזאת ללא היתר וללא דיווח היא לכאורה עבירה על החוק. אין מדובר בגזירה חדשה שהמציאו באחרונה שוחרי רעתם של ראש הממשלה ורעייתו, אלא בחוק שנחקק כבר לפני שנות דור - חוק איסור המתנות לעובדי ציבור מ-1980.

ואולם, ממצאי התחקיר ששידר העיתונאי רביב דרוקר עשויים להעלות את החשש המעיק, שאין מדובר רק במתת אסור, אלא גם במתת מושחת; לא רק בקבלת מתנה בלתי חוקית אלא גם בהפרת אמונים ואפילו בשוחד. "אין ארוחות צהריים חינם", מתריעים האמריקאים, ומתכוונים לכך שכאשר אדם מעתיר טובות הנאה על מי שאיננו קרוב משפחה או ידיד נפש, הוא מצפה מן הסתם לתמורה. אך לצורך הוכחת עבירת השוחד אין הכרח להוכיח שעובד הציבור אכן נתן תמורה. די בכך שהוא הבין שמיטיבו מצפה לתמורה. ומתי עליו להבין זאת? בית המשפט העליון השיב על כך תשובה נחרצת: "המסקנה הבלתי נמנעת מהענקת טובות הנאה, אשר חורגות מדבר פעוט המקובל על הבריות, היא שטובת ההנאה ניתנה בגלל מילוי התפקיד", כלומר היא בגדר שוחד. נדמה שטובות ההנאה לנתניהו, שאותן תיאר דרוקר, אכן חרגו מ"דבר פעוט המקובל על הבריות".

חשד לפלילים, ובוודאי חשד לשוחד, אמור להיחקר בידי מי שמופקד על אכיפת החוק הפלילי - קרי: היועץ המשפטי לממשלה. למבקר המדינה אמנם יש סמכות פורמלית לחקור גם חשד כזה, שכן הוא רשאי לבדוק כל טענה על פגיעה בטוהר המידות, אך אין עומדים לרשותו מנגנוני החקירה המשוכללים והמשאבים המשטרתיים הסרים למרות היועץ. לחקירתו גם אין "שיניים". אפילו יצליח לבסס ולאמת את החשדות הפליליים העולים מהתחקיר העיתונאי, אין לו הסמכות לצוות או אפילו להמליץ על העמדה לדין. כל שיהיה בידיו לעשות הוא להעביר את הממצאים לבדיקת היועץ המשפטי. מדוע אפוא שהיועץ לא ייכנס כבר כעת לעובי הקורה, ויצווה מיד על חקירה משטרתית של ממצאי התחקיר?

יש לנו כידוע מבקר מדינה אקטיבי מאוד, אך אפילו פעלתנותו היתרה איננה יכולה תמיד למלא בהצלחה את הוואקום המסוכן, שיוצרת הפסיביות של היועץ המשפטי. בשעתו קבע בג"ץ חד וחלק, כי "תפקידן של רשויות התביעה הוא לעצב נורמות התנהגות ראויות ולעקור מן השורש התנהגות פסולה" של שרים. כאשר נמנע היועץ המשפטי מלהורות למשטרה לחקור את ההתנהגות הפסולה-לכאורה שחשף התחקיר של דרוקר, ולהסיק ממנה את המסקנות המתחייבות, הוא מועל בתפקיד החיוני הזה.

הכותב הוא הפרשן המשפטי של "קול ישראל"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו