בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכתם והכישלון | שמואל גורדון

תגובות

ריצ'רד גולדסטון, שאת מאמרו ב"וושינגטון פוסט" קראתי בעיון רב, קובע, שאילו היתה ישראל משתפת פעולה עם הוועדה שעמד בראשה, הדו"ח היה נראה אחרת, כולל המסקנות בדבר פשעי מלחמה. גולדסטון מציין, כי ישראל חוקרת כמה אירועים מ"עופרת יצוקה", ואילו החמאס אינו חוקר כלל; חלק נכבד מהדברים מיוחד לתיאור מוות של משפחה אחת, והוא מציין שהחקירה טרם הסתיימה אפילו לאחר שנתיים. הוא אינו מתכחש לממצאים שנחשפו אלא רק למניעים, וזה פחות או יותר הכל.

הפרקליט הצבאי הראשי הגיב על המאמר בראיון לגלי צה"ל והסביר, שלא היתה כוונה לפגוע באזרחים, אבל ברור שכאשר לוחמים בשטח אורבני ייהרגו אזרחים. ואכן, משמעות הכניסה לפרוורי עזה היתה ברורה למתכננים ולקברניטים.

אפשר לתאר מצב, שבו הגישה ש"יש להשלים את המלאכה", כפי שאמר ראש הממשלה לשעבר וכפי שהמליץ אחד האלופים לפחות, היתה מתקבלת. במקרה כזה היה מספר האזרחים שהיינו הורגים גדול בהרבה בוודאי. לא ייתכן שנצא למערכה בידיעה מראש שייהרגו בה מאות אזרחים חפים מפשע, אלא אם כן קיום ישראל נמצא בסכנה מיידית ומוחשית.

האסטרטגיה של "עופרת יצוקה" היתה שגויה הן מבחינה מבצעית והן מבחינה מוסרית: מה הועיל הדשדוש בפאתי עזה? חמאס לא הוכרע, לא הושג שום הישג צבאי משמעותי, אנשי חמאס חמושים מכף רגל ועד ראש, ונתיבי ההברחה פרוצים לכל רוח. ואם לא די בכך, פגענו בחפים מחטא, לא בבודדים, לא בעשרות, אלא במאות.

האם באמת אנחנו הצבא המוסרי והטוב בעולם? לא, אין אנו הצבא המוסרי בעולם. מדי פעם מועמדים לדין חיילים פשוטים, וכך הצבא והחברה הישראלית יוצאים טהורים וצדיקים. אלא שהאחריות לכישלון הצבאי והמוסרי אינה נופלת על הלוחמים ומפקדיהם בשטח. לא הם האחראים, לא לכשל המבצעי ולא להידרדרות המוסרית. האחריות נופלת על אלה שהחליטו והורו לבצע את התוכנית המבצעית, לדשדש בפאתי העיר בלא תוחלת ותועלת ולגרום להרג של 363 אזרחים לא מעורבים (רובם הוכרו ככאלה על ידי מערכת הביטחון).

מוסר ומבצעיות הולכים יד ביד. מבצע "עופרת יצוקה" הוכיח זאת פעם נוספת. המבצע חזר כמעט בדיוק על מלחמת לבנון השנייה: התקדמות שולית לשטח היריב, דשדוש מתמשך אווילי ומיותר, תיקו צבאי שהשאיר טעם תפל, תכנון גרוע והחלטות אוויליות שחזרו על עצמן. צבא שלא היה מסוגל להשיג שום הישג מבצעי ראוי לשמו ב"עופרת יצוקה" מול אויב עלוב מבחינה צבאית אינו הצבא הטוב בעולם.

ביצעתי גיחות מבצעיות כטייס קרב במשך יותר מ-25 שנה, ולא ניתן להדביק לי תווית של יפה נפש. ואף על פי כן, לא גולדסטון יטהר את השרץ שסירחונו זועק לשמים, אלא הטמעה פנימית של הכישלון ושבועה בפני עצמנו שמעשה כזה לא יישנה.

חובה על כל הנושאים באחריות, הקברניטים המדיניים והצבאיים, להטמיע את העובדות המרות: מבצע "עופרת יצוקה" היה כישלון חרוץ, וישראל הרגה מאות אזרחים חפים מפשע. מחויבים אנו לוודא, שהמערכה הבאה, הנראית קרובה יותר מתמיד, תהיה שונה לחלוטין, ותביא לתוצאות מבצעיות ומוסריות טובות לאין ערוך. שאם לא כן, הכתם של "עופרת יצוקה" לא יימחה.

הכותב, אל"מ בדימוס, הוא דוקטור למחקרים אסטרטגיים ויחסים בינלאומיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו