בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביגדור הזלקורן | ייאושו הדיפלומטי של השגריר

תגובות

במאמר שכתב ב-29 במארס ב"וול סטריט ג'ורנל", טען שגריר ישראל בארה"ב מיכאל אורן, כי "פעולה של בעלות הברית בלוב עשויה לשלוח מסר של נחישות לאיראן, אך גם לחזק את נחישות המשטר האיראני להפוך למעצמה גרעינית, ובדרך זו להימלט מגורלו של מועמר קדאפי. לכן, חשוב כעת במיוחד להוכיח, כי כל האופציות (של ארה"ב וישראל) מונחות על השולחן". לדברי השגריר, אם מתבססים על ההיסטוריה, "רק איום אמין בהתערבות צבאית יכול לשכנע משטרים לא-דמוקרטיים לנטוש את רדיפתם אחר נשק גרעיני".

מאמר זה יכול להיקרא באחת משתי צורות - שתיהן מטרידות ואולי אפילו מבהילות. הראשונה: כצעד של שתדלנות דיפלומטית הזויה. בעקבות הפעולה בלוב, ירושלים מצפה יותר מתמיד שוושינגטון תנקוט צעדים נגד איראן. אפשר אפילו להניח, כי פרט להפעלת לחץ על וושינגטון לפעול, לירושלים כמעט אין מה להציע נגד הסכנה האיראנית הגוברת לקיומה של ישראל.

אם זה המניע לטיעון של השגריר, הרי שממשלת נתניהו פשוט מנותקת מהמציאות. בפועל, הפעולה בלוב צריכה להדאיג מאוד את ישראל. זאת משום שהטענה שמנהיגי איראן עשויים להיבהל מהקמת קואליציה חזקה כל כך נגד משטר קדאפי, ושהאסטרטגיה של נשיא ארה"ב הגבירה את כושר ההרתעה הכללי של המערב בכלל ונגד איראן בפרט - מתבררת בבדיקה מדוקדקת כבלתי סבירה.

ראשית, ברור כעת, כי ממשל אובמה יפעל בדרך צבאית רק לאחר הטלת סנקציות בינלאומיות, ועדיף אף לאחר קבלת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם, שתסמיך את השימוש בכוח. זאת ועוד, כל התקפה על מטרה במדינה מוסלמית תצטרך לקבל אישור מגוף מוסלמי בינלאומי. ארה"ב תפעל רק כחלק מקואליציה רב-לאומית, ותפקידה הצבאי יהיה רק בגדר "סיוע". ולבסוף, כל פעולה צבאית תצטרך להיות קצרה ועם מינימום נפגעים.

בנוסף לכל היתרונות הפוליטיים והצבאיים המשוערים של הגישה הזאת, אובמה רוצה להוכיח, כי השימוש שהוא עושה בכלי הצבאי האמריקאי שונה לחלוטין מהשימוש שעשה בו ג'ורג' בוש.

מכיוון שברור, כי אף אחד מהתנאים שאימץ לא יתקיים ביחס לאיראן - הסיכויים שממשל אובמה יבצע פעולה שתמנע את המשך התוכנית הגרעינית של איראן הם אפסיים. להיפך - הפעולה בלוב עלולה להסיט את וושינגטון מהצורך לטפל בפצצה האיראנית. אם ארה"ב תשקע בבוץ בגלל המבצע בלוב, סביר להניח שתגבר ההתנגדות לו. במקרה כזה, האפשרות שממשל אובמה ייצא לפעולה צבאית נוספת במזרח התיכון פשוט לא תעלה על הדעת. וושינגטון גם תתנגד לכל פעולה שתסכן את "המהפכה הדמוקרטית" הנוכחית בעולם הערבי, ולפיכך תתנגד לכל משימה אמריקאית שתיראה כנובעת מתכתיב אימפריאליסטי חדש.

פירוש נוסף, וקשה יותר, למאמר של השגריר הוא שהוא נובע מייאוש דיפלומטי. העובדה שהוא מפרסם את דבריו מאשרת בעקיפין את התסכול הגובר בירושלים בנוגע למדיניות אובמה כלפי איראן. בקריאתו לציבור האמריקאי לתמוך בעמדה נוקשה כלפי איראן, פועל השגריר "מאחורי גבו" של הבית הלבן. אפשר אפילו לקרוא את המאמר כהכרה בתקפות הניתוח לעיל, כמציג את חוסר המעש של ארה"ב לנוכח ההתגרענות האיראנית וכהצדקה למפרע של כל פעולה ישראלית חד-צדדית, בנוסח "אובמה, לא הותרת לנו ברירה".

אף שפעולת מנע נגד תוכנית הגרעין האיראנית עשויה להיראות כמתאימה לקידום השלום בעולם - אידיאלים שתיאורטית יכולים להיחשב כחלק מהמטרות הליברליות-הומניטריות של ממשל אובמה התובעות הפגנת כוח צבאי אמריקאי - ההרפתקה הלובית עלולה לשכנע סופית את ישראל, שאובמה לא יפעיל כוח צבאי נגד איראן, בעיקר משום שהוא חושש, כי בכך ייהפך לתאומו של בוש.

הכותב הוא מחבר הספר "Continuing Storm: Iraq, Poisonous Weapons and Deterrence"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו