בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דימיטרי שומסקי | יסודות הליברמניזם

תגובות

בבואם להתריע על הסכנות למרכיבים הדמוקרטיים של המשטר בישראל, הטמונות בהמשך מעורבותם של אביגדור ליברמן ומפלגתו בהנהגת המדינה, נמנעים בדרך כלל מבקריו המודאגים של מנהיג "ישראל ביתנו" מהתייחסויות לרקע התרבותי של לאומנותו הגזענית הקיצונית. ואולם, לא ניתן לעמוד על ייחוד תרומתו המפוקפקת של ליברמן לפוליטיקה הישראלית, ולהציע מרשם יעיל למזעור נזקיה, בלא לתת את הדעת למוצאן הסובייטי של תפישותיו.

ברית הרפובליקות הסובייטיות הסוציאליסטיות, הידועה בשם ברית המועצות, היתה במאה ה-20 המעבדה הגדולה בעולם להשחתת מושגי החירות הלאומית והשוויון בין העמים. מצד אחד, מכונת התעמולה הרשמית שלא שבתה לרגע, העלתה על נס את העקרונות של "אחוות העמים" והשוויון הערכי בין תרבויות ו"מסורות עממיות" של לאומים שונים, וכן הוקיעה בחריפות ובהתמדה תופעות גזעניות מעבר לים, כמו למשל אפליית השחורים בארצות הברית. מצד אחר, ברמת הפרקטיקה השלטונית היום יומית, הגלה המשטר הסובייטי עמים שלמים מאדמתם, הכחיד תרבויות לאומיות, קיבע היררכיות בין לאומים וקבוצות אתניות שונים, וכן הפעיל בקרב האוכלוסייה אפליה שיטתית על רקע המוצא האתני-לאומי, בכל הנוגע להיקף ההזדמנויות וזכויות האזרח.

כתוצאה מפער תהומי זה בין רטוריקה אנטי-גזענית נלהבת למדיניות גזענית מעשית, אזרחים סובייטים רבים פיתחו יחס של בוז וציניות עמוקים ביותר כלפי עצם המושג שוויון בין-קבוצתי, מתוך שכנוע כי האי-שוויון בין בני קבוצות לאומיות שונות משקף את סדר העולם הטבעי והתקין. כל מי שגלש אי פעם בבלוגוספרה הרוסית, או פתח עיתון רוסי פוסט-סובייטי מצוי ברוסיה או בארצות הברית, בגרמניה או בישראל, לא יכול היה שלא להתרשם מריבוי גילויי הפליאה והסלידה ביחס לכל אותם "תמהונים מזיקים" שטרם הפנימו את האמת הפשוטה לפיה ישנן קבוצות אתניות, דתיות ולאומיות הראויות באופן טבעי למעמד של עליונות חברתית, ומנגד - קבוצות אחרות, הראויות באופן טבעי למעמד של נחיתות חברתית.

זוהי בדיוק מהות הסכנה לחברה והמדינה בישראל, הנעוצה בלאומנות הגזענית החדשה של ליברמן: ההיפוך הערכי של הגזענות וניגודה, וכן הנטרול המוסרי של המחאה נגד הגזענות. הגזענות משולחת הרסן נגד הערבים היתה קיימת במדינה היהודית והדמוקרטית גם לפני בוא הרוח הרעה של הליברמניזם לפוליטיקה הישראלית. אלא שהגזענות בישראל מעולם לא נהנתה מן המעמד של נורמה אתית החסינה בפני ביקורת ציבורית. ואולם, ככל שיעלה בידי ליברמן ותומכיו לשכנע יותר ויותר ציבורים בישראל כי ההכפשה, האפליה והדיכוי על רקע לאומי הם מנהגו הנורמטיבי של העולם, בעוד שביקורת הגזענות היא שיח שקרי וכוזב המתכחש במוסרנות עיקשת ליסודות הטבעיים של קיום החברה האנושית - יוסרו העכבות המוסריות האחרונות המונעות עדיין את השתלטותה המוחלטת והבלתי מעורערת של הגזענות על ישראל.

לא בכדי אפוא מנהלים ליברמן ומפלגתו מלחמת חורמה נגד התקינות הפוליטית, ומציגים אותה כמושג צבוע העיוור למציאות החיים כהווייתם. הם יודעים היטב שברגע שהפגיעה הפומבית בכבודו הלאומי של ה"אחר" תיתפש כמהלך תקין מבחינה ציבורית, דבר לא יעמוד עוד בפני תוכניתם להפיכת ישראל למדינת-לאום-יורשת של ברית המועצות בכל הנוגע לנרמול המוסרי של הגזענות.

הסכנה המצמררת הרובצת לפתחה של ישראל מצד הלאומנות היהודית הפוסט-סובייטית החדשה של ליברמן וציבור תומכיו העיקרי - היפוך היוצרות המוסרי בין הגזענות לאנטי-גזענות - צריכה להטריד לא רק את חוגי השמאל והמרכז הישראלי. גם אותם הגורמים בימין שאינם חפצים בהפיכת ישראל לחברה המנוהלת לפי חוקי הג'ונגל הפוסט-סובייטי, בכל הנוגע ליחסים בין קבוצותיה הלאומיות, צריכים להיות מודאגים מאוד. על אלה ואלה להתגייס אפוא במשותף למאמץ לבלימתה של סכנה זו, בתקווה שעוד לא מאוחר מדי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו