בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודה בשאראת | השופט בידינו

קטע לסיום

תגובות

בכל זאת, כש"חזר בו", לא בדיוק חזר בו. תקראו את המאמר פעם, פעמיים, אין כאן חזרה בעניינים מהותיים. וכשקבע ב"חרטה" שלו, שישראל התחילה לחקור, זה מעין אישור מחודש לדו"ח. בזמנו, להזכיר, ישראל סירבה בתוקף לחקור את ההרג ב"עופרת יצוקה". כמו כן, על פי הפירושים המוזרים של ה"החרטה", 1,400 בני אדם, שרובם אזרחים, נהרגו בעזה בשוגג. רק "שוגגן" מקצועי יכול לחולל הרג בממדים האלה.

להחזיק מעמד שנתיים זה מעשה גבורה. בגילו המתקדם היה זה מאוד אכזרי שכמעט יימנע ריצ'רד גולדסטון, בתוך קהילתו-ביתו, לעלות לתורה בטקס הבר מצוה של הנכד. להשפיל אותו בפרהסיה מול המשפחה, זה כמו חייל בן 20 שמשפיל פלסטיני מול עיני בניו.

קשה לדעת מתי היתה נקודת השבירה. כנראה שהיה זה רצף של אירועים: החרמה טוטלית של כל הארגונים היהודים בכל העולם; הכרזות, לא מפי השוליים הסהרוריים, אלא מפי אישים מרכזיים ביהדות העולמית, שדווקא גולדסטון, הלוחם לזכויות האדם הנודע בעולם, "מפיץ שקרים" נגד בני עמו, ודווקא הוא מונע מאהוד ברק לבקר בלונדון, "ואילו חאלד משעל, רב טרוריסט, יכול לנוע חופשי", כדברי אחד הפעילים היהודים הבולטים; וכך השופט שנכנס לוועדה כלוחם זכויות אדם יצא כעושה דברם של טרוריסטים. אפשר לקבוע כאן: "החרטה" של גולדסטון היא תוצאה של לחץ נפשי, והפעם, לא מתון.

פתח המילוט, שבו נתלה אדם במצוקה הוא, לרוב, בשאלה המיוסרת: בשביל מה כל הסבל הזה? בשביל החמאס? הארגון שאינו מכבד זכויות אדם בעזה עצמה, ושבניגוד לדעת הקהל הפלסטינית, לחוק הבינלאומי ולמוסר, יורה על אזרחים ישראלים, ומספק בכך עוד תירוץ לממשלת ישראל? או בשביל קדאפי, שמדינתו חברה במועצת זכויות האדם של האו"ם אך הוא טובח בבני עמו?

בשביל מה? בשביל הצדק, למען הגבלת השימוש המשוגע בכוח. כדי שלא יעשה כל נושא נשק כל העולה על רוחו. גולדסטון תרם תרומה אדירה בעניין, גם לערבים וגם ליהודים.

בכותרת ב"ידיעות אחרונות" נכתב: "הלחץ והחרטה". היה צריך לכתוב "הלחץ והכניעה". עוד מבצע מוצלח של חיסול ממוקד. אפשר לדווח בקשר: "השופט בידינו, עבור". בזמנו כתב המשורר מחמוד דרוויש: "הידד לכובש כפר". ברוח זו אפשר להמשיך: "הידד למכניע שופט". חבל שהחברה הישראלית בחרה לשבור את המראה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו