בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברנאר אנרי לוי | שיבתו של מר נורפואה

תגובות

הו כן. טרם עבר חודש מאז החלה המלחמה הזאת. וכבר, משחלפה התדהמה הראשונית, מתחילים האדונים נורפואה, תבוסתני מינכן, גולמני דיפלומטיית הטרקלינים, להרים ראש ולזמר את הפזמון האהוב עליהם: מה לנו ולצרה הזאת?

ראשית, מטרות המלחמה: מטרותיה "האמיתיות". ומה אם לבעלות הברית אין כלל "אג'נדה סודית", אפילו לא "בעניין הנפט". הו, האווילים, המתחכמים, שמרוב נבירה בצד הנסתר של הדברים אינם מסוגלים לראות את מה שמונח מול עיניהם. כלומר, שלו היה מדובר רק בנפט, היתה דרך פשוטה להבטיח את השליטה בנפט הלובי, והיא: לא לגעת בשום דבר, בעיקר לא לשנות דבר, ולהמשיך, כפי שעשינו במשך עשרות שנים, לשאת ולתת עם קדאפי. אפשר לייחס לסרקוזי את כל הציניות בעולם, אבל מדוע, בסוגיה זו, לא לנהוג בהגינות אלמנטרית ולהכיר במידת כנותו?

שנית, התמשכות המלחמה. האופן שבו, למרות התקווה שתהיה רעננה ועולצת, היא "שוקעת" בחולות המדבר הלובי. גרוטסקי ממש. חוסר תום לב בשיאו. כי - פרט לכך שארבעה שבועות אינם עשר שנות מלחמה באפגניסטאן, וגם לא עשרה שבועות של מלחמה בקוסובו - יש סיבה אחת ויחידה לכך שהפעילות שם נמשכת גם מעבר למבצע ההצלה, המוצלח, בבנגאזי. סיבה זו היא האסטרטגיה של קדאפי, שהתבצר בעריו האחרות והפך את תושביהן למגינים אנושיים.

אי לכך, נותרו רק שתי אסטרטגיות: או להכות בלא הבחנה. ואז, אמנם כן, העניינים יזוזו מהר (אין זה מפתיע, מן הסתם, שבראש הטוענים שהמלחמה נמשכת זמן רב מדי עומד התליין של צ'צ'ניה, ולדימיר פוטין). או לדאוג לגורל האזרחים. אין לשכוח, שהקהילה הבינלאומית נתנה מנדט לפעול כדי להגן עליהם, על האזרחים; ובמקרה כזה נחוץ כמה זמן שנחוץ (ומי שמתכחש לכך הוא מסומם מקוצר רוח, שיכור ממיידיות, או חמור מכך, חסר אחריות).

שלישית, "חובבנות" המורדים. מנהגם "להימלט כמו שפנים", לכאורה, כשמפגיזים אותם ממרחק עשרה קילומטרים, כשכל מה שיש בידיהם כדי להתגונן מפני תותחים וטנקים הם מטולי אר-פי-ג'י 7. באמת רצינו לבוא לעזרתם.

סליחה, לעזרת הניצחון. אך מכאן ועד להצלתם, או אולי לחימושם, מכאן ועד למתן הזדמנות לאותם מורים, מהנדסים, נהגי מוניות, סטודנטים וסוחרים זוטרים להתגבש לצבא - יש מרחק של צעד אחד, שאותו האסטרטגים של בתי הקפה שלנו מסרבים לעשות. עדת אביונים! רפי רגליים! מדולדלי ידיים! בשביל זה אנחנו נלחמים? בשביל עם של דלפונים, החמושים, לפי שעה, רק בהתלהבותם ובעוזם? עוד מעט נתחיל להתגעגע למקצועיות, למיומנות, לרוח הקרב (כן, כן, גם את זה שמעתי) של שכירי החרב של קדאפי.

טיעון רביעי: ממשלת המורדים. מה יודעים אנחנו בעצם על ממשלה זו, שאיפיוניה "מעורפלים" למדי? ובכלל, צרפת, שכבר הכירה בה, האם לא אצה לה הדרך? גם כאן מהתלים בעולם. יש, בניסיון הזה לשרטט את פניו של איזה כוח נסתר, קופסה שחורה של לוב פחות חופשייה מכפי שהיא מציגה את עצמה; יש, בניסיון הזה לזרוע ספקות ולרמוז לשחור משחור, משהו פרוורטי מהיסוד. כי חברי הממשלה מוכרים. הביוגרפיות שלהם שקופות. חלקם לוחמים המבוקשים בידי טריפולי, שנתיבם ברור לכל; חלקם אנשים חדשים, שמדברים בפנים גלויות באוזני כל מי שמוכן להקשיב להם. אבל אין ספק, כדי לחשוף את התעלומה כביכול צריך לטרוח ולהרחיק עד בנגאזי.

וגם אל-קאעדה! הו, אל-קאעדה. על בסיס האמתלה, שבין הג'יהאדיסטים הזרים שיצאו בעבר להילחם בעיראק היה גם מיעוט לובי קטן, מסיקים, שבשורות לוב החופשית של היום יש רוב של ג'יהאדיסטים. ההתחכמות כאן אינה רק פרוורטית, היא נאלחת. אותה נאלחות שקשרה, אגב, לפני 15 שנה בסרייבו בין נוכחות של קומץ איראנים בשורות יחידה 7 של הצבא הבוסני לבין לידתה האפשרית של מדינה מוסלמית-פונדמנטליסטית בלב אירופה - ומכאן גם הצורך להניח לבוסניה כולה למות.

האמת, בעניין לוב, פשוטה. ייתכן שכמה ג'יהאדיסטים הסתננו אמנם לדרנא או לבנגאזי; זהו ככל הנראה חוק, שסוכנים רדומים מסוג זה מנצלים את האנדרלמוסיה של המלחמה כדי לחזק את עמדותיהם. אבל לומר שיש להם תפקיד משמעותי בשורות המורדים הוא שקר, המתבסס לפי שעה רק על עדויות חמקמקות בשירות של קדאפיזם במצוקה, שנותר בלא טיעונים.

אני מוסיף ואומר, שהדרך הטובה ביותר להביא תוהו ובוהו על לוב היא לנטוש את אלה שעודדנו בעיצומה של המערכה, ולהישמע, ברגע האחרון, לקול הסירנות המבקשות לשכנע אותנו להציל את מה שניתן ממשטר קדאפי. קדאפי, יש להזכיר, אינו רק טובח אזרחים, שונא מדופלם של המערב ושל הערכים הדמוקרטיים, אויב מושבע של האביב הערבי, ומחר של האביב האפריקאי - אלא אחד מאלופי העולם של הטרור, על כל גווניו. היום יותר מתמיד, האיש הזה מוכרח לעוף.

מצרפתית: סביונה מאנה



הפגנה נגד קדאפי בבנגאזי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו