בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמיר אורן | לא תחסום ראש בדישו

תגובות

סיפור מנעמי המסעות לחו"ל של זוג ארצנו, שרה ובנימין נתניהו, עושה אתם חסד ולא עוול: הוא מציג אותם כמבלי-עולם, שחגיגתם מתחילה רק עם הידוק החגורות לקראת ההמראה, לפי הציווי הישראלי העתיק, היה נזיר בביתך וחזיר בצאתך.

אלא שאופי אינו משתנה בביקורת הגבולות, וכמסתבר גם לא לאורך שנים. די לשוב ולקרוא מה שכתב על השניים היועץ המשפטי לשעבר אליקים רובינשטיין, כאשר חמל עליהם והחליט שלא להעמידם לדין בפרשת החשבון המנופח (440 אלף שקל) של המוביל אבנר עמדי והמתנות שנלקחו מבית ראש הממשלה.

הודעת רובינשטיין על סגירת תיק עמדי, מחוסר ראיות, פורסמה בסוף ספטמבר 2000, יותר משנה לאחר הפרישה הארעית של נתניהו מהפוליטיקה וביום פרוץ המהומות שבעקבות עליית אריאל שרון להר הבית. באווירת מלחמה, ליוותה אדישות ציבורית את עוללות הלשעבר נתניהו.

רובינשטיין גם הצליח להטיל איפול רשמי לשנים על פירוט העמדה החולקת של פרקליטת המדינה עדנה ארבל, שהמליצה להעמיד את נתניהו לדין בעבירות של מרמה, הפרת אמונים וניסיון לקבלת דבר במרמה. באוקטובר 2006, במסגרת הליך אזרחי בין נתניהו לעמדי, טענה הפרקליטות שנתניהו פעל בניגוד לחוק, התרשל כלפי המדינה, יצר מצג מטעה וניסה להטיל הוצאה פרטית על הקופה הציבורית. גם אז היה הציבור טרוד בעניין אחר, לבנון, ונתניהו היה רק ראש האופוזיציה.

"הכל הסכימו", כתב רובינשטיין, בכוונו גם למשה לדור, פרקליט מחוז ירושלים שפיקפק כמותו בחוזק הראיות, "כי כך לא ראוי שינהגו במערכת ממשל". טענת נתניהו, שלא היה מודע לחוב כי "שרה טיפלה בצד הכספי", נדחתה. "הדעת נותנת, למרות ספקות ראייתיים", שנתניהו "ידע על קיומו של חוב פרטי", כלומר שיקר בהכחשתו. ועוד: הוא "לא עשה כל הנחוץ לבלום תשלום מופרז ובלתי מתקבל על הדעת, לא מסר מידע על עצם קיומו של חוב פרטי, תרם להתעמעמות הגבול שבין הפרטי והציבורי, תוך יצירת ניגוד עניינים".

בפרשת המתנות, שהמדינה ביזבזה בין היתר כסף רב על אריזתן כמו למשלוח אווירי, כתב רובינשטיין בעוקצנות, כי "שרה טענה להגנתה שמדובר ב'הקפדה מיוחדת מצדה על אסתטיקה', ולנהגיה אלה היו ראיות מסוימות". ואמנם, דק הוא הגבול שבין ניקיון כפיים לניקיון כפייתי; מי בעד מלחמה בלכלוך - ירים את ידו.

"תמונה עגומה של התנהלות הזוג נתניהו", נאנח רובינשטיין "כאזרח" (תמונות אחרות נעלמו). וגם: "תחושה קשה", "ביקורת נוקבת", "כיעור" וציטוטים עבי-רמזים מדברי חכמים על "בעל הבית ואשתו", כי "השררה היא מקור פיתוי, ועל עובד הציבור להישמר".

מי ששומרים על זה שאינו נשמר, מאבטחי השב"כ, מחונכים לשתוק. הפיות נפתחו יותר במוסד. באכסנייתו, שתוארה כמועדון נופש ושעשועים ("המדרשה") בספר-הנקם של ויקטור אוסטרובסקי, התארחה משפחת נתניהו בתקופת כהונתה הראשונה והביכה ברשימת דרישותיה - מאכלים, צעצועים, שמרטף.

לשמע התנדבותו של השר בני בגין לסייע לנתניהו בקבלת פטור מעודכן מצניעות נזכרו במוסד באביו, ראש הממשלה מנחם בגין, שהתעקש לשלם מכיסו הפרטי כשבהזמנתו התארחה באכסניה אישיות זרה. אלא שהמוסד התחכם לבגין. ההמחאה בחתימתו לא נפרעה, וראש המוסד יצחק (חקה) חופי מיסגר אותה למזכרת על קיר משרדו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו