בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | הבגידה של ויקי כנפו

תגובות

כמה רוע צריך כדי לרדת בארסיות כה מרוכזת על ויקי כנפו. כמה ציניות צריך כדי לטעון שהיא בגדה "בשליחותה". כמה טיפשות צריך כדי לומר שהיא איננה דמות פרטית, אלא פיגורה ציבורית ולכן עליה להמשיך במאבק למען החלשים ולא לעשות פרסומת לרשת שיווק גדולה, שנשלטת, רחמא ליצלן, על ידי בעלי הון.

אז צביקה הדר כן יכול לעשות פרסומת ל"שופרסל דיל". זה בסדר. לו מותר, כי הוא סלבריטי ידוע שאפילו מופיע בטלוויזיה. גם לכל מיני שחקנים, זמרים, מגישים וכוכבי "האח הגדול", מותר למנף את המוניטין שצברו. רק לכנפו אסור לפרסם את "מגה בול", כי היא חייבת להמשיך בשליחותה.

"החברתיים הטובים" רוצים את כנפו נמוך נמוך. שהיא תמשיך להיות אם חד-הורית ענייה, ממורמרת ובלי עבודה. כך הם יוכלו להמשיך ולבכות בדמעות תנין על מר גורלה במדינה אוכלת יושביה. אבל כנפו, מעשה שטן, לא רוצה לשחק את התפקיד. היא מצאה עבודה כאחראית חדר אוכל של המלון החדש שנבנה במצפה רמון ("בראשית"), ואף השכילה למנף את הפופולריות שלה לקמפיין פרסומי מכניס. מבקריה טוענים שהיא אשה תמימה שמנוצלת על ידי ההון הגדול, אך האמת הפוכה בתכלית. היא זו שמרוויחה מהמהלך: גם זוכה לפרסום, גם מקבלת תשלום יפה וגם מקדמת את התחרות על מחירים זולים יותר לצרכן.

ההשמצות המופרכות על כנפו מעלות לסדר היום את "מרוץ הקניות הגדול" שמתרחש עכשיו, ערב פסח. המרוץ נערך לא רק בין רשתות השיווק הגדולות, אלא בכל רחבי המשק. מסעות הפרסום מכים בנו מכל צד, בניסיון להפוך את כל מהות קיומנו למסע קניות אחד גדול. המלך הוא הצריכה הפרטית, והקניות הן מקור האושר הגדול.

הסיפור המרכזי של ליל הסדר איננו עוד היציאה מעבדות לחירות, אלא רכישת המתנות לכל בני המשפחה המורחבת, מהדודה הזקנה ועד העולל בן יומו. כולם צריכים לקבל משהו, ולרוב אלה דברים שהם ממש לא צריכים. פעם הינו מקבלים זוג מכנסיים אחד בפסח וזוג נעליים אחד בראש השנה, והיה בהם צורך אמיתי. היום אנחנו קונים רק כדי ליהנות באופן פרוורסי מ"חוויית הקנייה", או כדי לרוץ לספר לחבר'ה. כך חינכו אותנו המפרסמים.

קנייה נהפכה לבילוי מרכזי. שטפו לנו את המוח שאם נקנה חולצה חדשה, מצב הרוח שלנו ישתפר וגם ניראה כמו הדוגמנית הדקיקה מהפרסומת. אנשי המכירות מוכרים לנו אשליות בסגנון של "זה בול עליך, אתה נראה מדהים, אתה נראה צעיר", כי הם לא מוכרים חולצה, אלא "אושר" ו"נעורים". אפילו בערוץ הבריאות בטלוויזיה לא מדברים על בריאות, אלא על הזרקת בוטוקס ל"קמטי ההבעה" כאשר אתה עוד בן 30! והכל בחצי מחיר.

שיגעון הקניות הגדול גורם לאוברדרפט כרוני למשפחות רבות, ולעודף צריכה פרטית במשק כולו. זו דרך בטוחה למשבר, וזה בדיוק מה שקרה בארה"ב. הם קנו וחגגו לאורך כל שנות האלפיים, עד שהגיע המשבר הגדול של ספטמבר 2008.

לצריכה העודפת יש גם אפקט סביבתי קשה של בזבוז משאבים, צריכת אנרגיה עודפת, ויצירת כמויות אשפה דמיוניות. פעם לא היינו מעזים לזרוק אפילו פרוסת לחם אחת לפח האשפה. היום קונים וזורקים בלי חשבון, כי אין ערך לכלום. ארונות המטבח מפוצצים מעודף כלים, וארונות הבגדים עולים על גדותיהם. ותמיד חסר עוד ארון אחד כדי להפוך אותנו למאושרים באמת. אבל ברגע שיהיה לנו הארון החסר, הוא יתמלא במהירות, ושוב יהיה חסר לנו רק "עוד ארון אחד" ודי.

אין ויכוח. איבדנו את הצפון. הפכנו לחברה שמקדשת את הקניות, ההופעה החיצונית והשואו-אוף. ויקי כנפו ממש לא אשמה בכל אלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו