בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבי בראל | אימת ספטמבר

תגובות

ההמתנה והציפייה מורטות עצבים. בכל יום נתלש עוד דף בלוח השנה, והסיסמוגרפים הפוליטיים כבר מתחילים להשתולל. בניגוד לצונאמי ביפאן, כאן התחזית כבר ידועה. "צפוי צונאמי מדיני", הודיע שר הביטחון. אבל הוא הרי רק חזאי ולא מתכנן. וכמו כל חזאי, הוא רק מדווח, אין לו שליטה על האירועים. לא הוא קבע מתי יבוא ספטמבר, שזה דורות תמיד מופיע אחרי אוגוסט ולפני אוקטובר. הוא גם לא מסתגר במשרדו, כדי לתכנן את קווי ההגנה המדיניים. תוכנית מדינית? אסטרטגיה? יוזמה? לא אצלו. בעוד חמישה חודשים הוא בוודאי יצעק בקול צרוד: "אמרתי לכם", והוא יצדק. הוא אמר.

ברק איננו המתריע היחיד בממשלה הזאת. גם הפטפטן שעומד בראשה וגם מי שמכונה שר החוץ מנופפים אגרופים מאיימים ומזהירים, כי "ישראל תנקוט צעדים חד-צדדיים אם הפלסטינים יכריזו על מדינתם". אבל ספק אם מישהו מתרשם. כי בעוד אלה משחררים הבל פה, באו"ם מתקדמת ספירת המלאי במלוא הקיטור, וכבר יש מי שמעריך שלפחות 130 ואולי 150 מדינות יכירו במדינה הפלסטינית, ואפילו עמדת וושינגטון איננה חזויה מראש. המדינה שהטילה וטו על ההחלטה לגנות את ההתנחלויות הבהירה אמנם, שזה הווטו האחרון בעניין זה, אבל לך תדע. האם היא תהיה הלבנה האחרונה בחומת ההתנגדות המתפוררת, או שתצטרף לתומכים? הרי גם לאובמה אין תוכנית פעולה אלטרנטיבית, והוא כבר למד שעל הבטחות ישראליות אין מועד פירעון.

במקום לחכות לנס, כלומר ליוזמה ישראלית או אמריקאית חדשה, צריך לאמץ את הנחת העבודה שלפיה בספטמבר תוכר המדינה הפלסטינית, וכי מיד אחר כך תתמלא רמאללה בנציגויות רשמיות של רוב מדינות העולם. אבל זה יהיה רק החלק הסמלי של ההכרה. מין התחשבנות היסטורית עם מי שהגדיר את האו"ם כ"שמו"ם" וראה בהחלטותיו אותיות מתות. ומה תעשה ישראל? תחרים את המדינות שישלחו שגרירים לפלסטין? לא תתיר את כניסתם דרך נתב"ג?

ההמשך הוא שמדינת פלסטין, כחברה מלאה באו"ם, תהיה בעלת מעמד משפטי ובינלאומי חדש, שיתיר לה לא רק לתבוע את ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי, או להקים שדה תעופה ללא רשות ישראלית - אלא גם יאפשר לה לדרוש פעולה בינלאומית נגד הכיבוש הישראלי. לא סתם החלטות נייר אלא סנקציות ממש, ואפילו להזמין כוחות או"ם שישמרו על ביטחון אזרחי פלסטין. הפלסטינים לא יצטרכו אפילו לחולל אינתיפאדה נוספת, "לבנה" או אלימה. הכעס הבינלאומי על ישראל כה גדול, שאפשר לחזות שבינאום הסכסוך יעשה בשביל הפלסטינים את המלאכה.

אבל קיימת גם אפשרות אחרת. שישראל תצטרף הפעם לקהילה הבינלאומית, תכיר במדינה הפלסטינית, תחדל לראות בה אויב וסכנה קיומית, ותשתתף אפילו בכינוס המדינות התורמות, שהפלסטינים בוודאי יארגנו לאחר ההכרה במדינתם. ספטמבר אינו חייב להיות זירת גלדיאטורים שבה רק אחד נשאר בסוף בחיים.

אימת ספטמבר יכולה להיהפך למנוף אדיר, אם ישראל תודיע כבר עכשיו, שאת המשא ומתן שנדרש ממנה לנהל כדי להסתלק מן השטחים, היא תעשה עם מדינה שנהנית מהכרה בינלאומית ולא עם רשות פלסטינית. סדר הפעולות ישתנה, ולאו דווקא לרעת ישראל. לא מו"מ יוליד מדינה פלסטינית, אלא להיפך. תנאי הברזל שהכשיל עד כה כל מו"מ, ושלפיו הכרה ישראלית במדינה פלסטינית תהיה סוף התהליך, ייהפוך לנקודת פתיחה. מכאן תצטרך המדינה הפלסטינית גם היא להתפשר. היא לא תוכל לאיים בשבירת הכלים. שהרי על מדינה מוכרת אין מוותרים, וסימון גבולות סופיים יכול להתקיים גם אחרי הקמתה.

זו תהיה גם הזדמנות לבנות ציר חדש, שיכלול את מצרים, ירדן, פלסטין וישראל ולצקת תוכן של ממש ביוזמה הערבית. גם מי שחושש מן הלגיטימיות הבינלאומית שבה תזכה התקוממות פלסטינית במסגרת של מדינה יכול להירגע, לגיטימיות כזאת קיימת ממילא כבר עכשיו. אז שיבוא כבר ספטמבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו