בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניבה לניר | מי רוצה את פינלנד

תגובות

שלטון החמאס ברצועת עזה הוא צרה צרורה. אם יגרור את ישראל לעימות קרקעי נוסף ברצועה, לא רק החמאס יוכה פעם נוספת. המשוואה היתה ונשארה גרועה: האש, ההסלמה והאובדן פוגעים בשני הצדדים במחזוריות ובעוצמות משתנות. ואין להם "פתרונות כוללים של זבנג וגמרנו", כפי שאמר אתמול שר הביטחון, אהוד ברק (לאריה גולן ב"יומן הבוקר"). מי כמוהו יודע. מכת האש החזירה את ברק - שאך לפני ימים אחדים התנאה ב"שקט שלא היה כמותו שנים רבות" - לפרופורציות, וחשפה את חולשתה הגדולה של ממשלת נתניהו: ישראל משלמת ביוקר לא רק על מה שהיא עושה, אלא בעיקר על מה שאינה עושה.

מאז "נאום בר-אילן" (יוני 2009) לא עשו נתניהו וממשלתו (כמעט) דבר כדי לקדם הסדר מדיני עם הפלסטינים ועם הסורים. דובריו מכרו לנו דיוני-עומק בשביעייה ערב חידוש המו"מ, אחר כך התפארו בהתחייבויות אמריקאיות לעסקות נשק שעוד לא היו כמותן, אחר כך הספינו את נאום בר-אילן 2 והצגת תוכנית מדינית בימים אלה ממש, אולי ערב הפגישה עם הקנצלרית מרקל, ואולי במאי, בנאום שיישא ראש הממשלה בפני שני בתי הקונגרס - הכל כדי להפיח אש במדורתו הדועכת של נתניהו. ואם לא להפיח בה להבה של ממש, לפחות לשמור על גחלת, או רמץ, או זיק.

כל אלה היו מצג שווא. נתניהו אינו זקוק להתמקחויות ולהתחכמויות ולמאמרי עידוד. אם היה רוצה לנהל מו"מ של ממש עם הפלסטינים ועם אסד, איש לא היה עוצר בעדו. לא דני דנון ולא מיכאל בן-ארי. אם היה מתכוון למימוש "שתי מדינות לשני עמים", לא היה נזקק לכל כך הרבה דברי פרשנות וספינים. היה מציג תוכנית מדינית וגוזר ממנה תוכנית עבודה. ארה"ב היתה תומכת בו ואירופה היתה מריעה לו. אבל לא לזה התכוון-מתכוון ויתכוון נתניהו, סליחה על הישירות.

איך יודעים? למה שיעשה מחר את מה שלא עשה עד כה, בוודאי עכשיו, כשהמזרח התיכון סוער מתמיד? "בשנתיים האחרונות", העיד-התריע שר הביטחון, "לא ניסינו לשים את כל נושאי הליבה על השולחן" (אוניברסיטת תל אביב, 13.3). באותו נאום שירטט ברק את האופק שיקדיר על ממשלת נתניהו - צונאמי מדיני הצפוי לקראת ספטמבר. יש, אמר, "תנועה בינלאומית שתכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67'" (שם). בין הממשלה לצונאמי מפרידים חמישה חודשים. פרס, ברק וליברמן המתרוצצים בעולם, החזית האיראנית, החמאס והחיזבאללה לא יסייעו לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. נתניהו הוא היחיד היכול לעזור לנתניהו, ואין לו - ככל שראינו עד כה - נטייה לעזור לעצמו.

ספטמבר יהיה שוב ספטמבר השחור. לא בירדן. בירושלים ובנותיה. חמש דקות מכפר סבא.

"מי שהגיע הנה כדי להקים את ביתו הלאומי", הוסיף ואמר אתמול ברק (אנחנו עדיין עם אריה גולן), "צריך לדעת לעמוד. מי שרוצה שקט מוחלט, יש עכשיו את פינלנד ואת מערב אירופה והוא יכול ללכת לשם". תודה לא. מי רוצה את פינלנד. באנו מאירופה לא כדי לחזור אליה. ולא רוצים את אצבעו של הילד ההולנדי בסכר. וגם לא את הילד מבגדי המלך החדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו