בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למען הדמוקרטיה | גבי שפר

תגובות

אין יותר מחלוקת על העובדה שהדמוקרטיה הישראלית חולה ומעורערת עד היסוד. הסימנים לכך מרובים: ראשי הממשלה והשרים הבכירים, שרבים מהם התגלו ומתגלים כמושחתים, עושים ככל העולה על רוחם; הפקידים הבכירים קובעים למעשה את המדיניות ובוחרים מה הם חפצים לבצע ומה לא מתוך החוקים והחלטות הממשלה; מערכת הביטחון והצבא קובעים מדיניות ומבצעים מהלכים כרצונם; לחברי הכנסת אין למעשה כל השפעה; המפלגות נשלטות על ידי "מנהיגים" ש"נבחרו" על ידי מניפולציות פנימיות; השחיתות בכל הרמות מתרבה; בעלי ההון הגדולים קובעים, למעשה, חלק ניכר מהמדיניות; קבוצות רבות (הפלסטינים הישראלים, נשים, יהודים אתיופים, גאים וגאות, וכו') מופלות ומודרות; ומעל לכל - ברוב המוחלט של המקרים לאזרחים אין כל השפעה על מהלכי השלטון: ראו לדוגמה את פרשת גלעד שליט, העובדים הסוציאליים ועוד.

כדי לפתור את הבעיות מועלות הצעות לרפורמות בדמוקרטיה הישראלית. יש אנשי אקדמיה המציעים שינוי במנהיגות, או הנהגת שיטה נשיאותית, ובימים אלה מציע המכון הישראלי לדמוקרטיה שינויים, שעיקרם מתמקד במבנה ובארגון מערכת הממשל.

ההצעות הללו כוללות הגדלת מספר חברי הכנסת, העלאת אחוז החסימה, שיטת בחירות משולבת, ארצית ואזורית, חלוקה של אזורי הבחירה, תגמולים למפלגות אם יתנהגו כהלכה וכיו"ב.

ההמלצות הללו אינן "המצאות" מקוריות של המכון. רובן, ודומות להן, הוצעו על ידי "ועדת הנשיא קצב" לפני כמה שנים, נידונו בפומבי ואף אחת מהן לא מומשה. לכן צדק יו"ר הכנסת ראובן ריבלין - שהתנגד בחריפות להנהגת שיטה נשיאותית - באומרו כי "עייפנו מהניסיונות הבלתי פוסקים להחליף את השיטה הפרלמנטרית הישראלית". אבל ריבלין לא צדק כשהסכים לחלק מהצעות המכון - בחירת ראש הממשלה מהמפלגה הגדולה ושילוב בין שיטת בחירות ארצית ואזורית.

חיוני להבין, כי כל הרפורמות הארגוניות בשיטת הבחירות, בתפקוד המפלגות והכנסת, בהנהגת פיקוח פוליטי על התנהגות הדרג הפקידותי וכו' לא ישנו דבר וחצי דבר בדמוקרטיה הישראלית המקרטעת. זאת, מכיוון שהגורמים למצבה המעורער של הדמוקרטיה הפורמלית הם עמוקים הרבה יותר מהבעיות המבניות והארגוניות.

בין היתר, הגורמים הללו קשורים לאי ההכרה הבסיסית בכך, שהאזרחים הם הריבון האמיתי ולא הכנסת, או הממשלה או "המנהיגים". לפיכך, יש צורך חיוני להיענות לרצונותיהם ולדרישותיהם של האזרחים; יש להתגבר על האינדיווידואליזם, על האדישות הפוליטית ועל הנהנתנות המאפיינת חוגים רחבים בישראל; יש להימנע מהדגשה חוזרת ונשנית של האיום הביטחוני, המקנה לאנשי השלטון הקשורים לרשתות ביטחוניות שליטה מלאה כמעט במה שמתרחש כאן; ויש להקנות לציבור כולו, ובכלל זה לכל הפוליטיקאים, את ההבנה שחסרה להם בדבר מהותה של דמוקרטיה אפקטיבית ולא פורמלית.

כל אלה תלויים בעיקר בהבנה, שיש צורך מהותי לשנות את התרבות הפוליטית הישראלית מיסודה, קודם שעורכים שינויים במבנה ובדרכי הפעולה של המוסדות הפוליטיים. לנוכח ההיכרות עם האישים והמוסדות פוליטיים בישראל שינוי כזה נראה הזוי. אבל אם הוא לא יתרחש צפויה המערכת הפוליטית הישראלית להידרדר עוד, ובמוקדם או במאוחר היא תיהפך למשטר אוטוריטרי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו