בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איה בן נפתלי | עמוד חיים לצד עמוד ה"יזכור"

הזירה

תגובות

ב-10 בספטמבר 1961 כתב חיים גורי בעיתון "למרחב": "הרי ידענו את הדברים האלה, לא?! ידענו, כן. גם לפני משפט אייכמן ידענו... אך כאשר עבר החומר הזה את שולחן התביעה והיה לחלק מכתב האישום... תהליך זה שיחרר אנרגיה עצומה של 'כעת אני מבין ותופש'".

בשעה שאנו מציינים יובל ל"משפט אייכמן", כאירוע שעיצב לשנים רבות את תודעת השואה בחברה הישראלית, ראוי להדגיש כי אותו משפט גם חידש את הקשר שבין הזהות הישראלית-העברית לזהות הישראלית-היהודית.

השיח הישראלי סביב משפט אייכמן יצר, לראשונה, לגיטימציה להקשיב לא רק לסיפורי האימה של הניצולים, אלא גם לעולם היהודי שממנו באו. משפט אייכמן נערך בשנה ה-13 לקיומה של המדינה. אף שרוב ניצולי השואה בחרו לשקם את חייהם בישראל, במדינה הצעירה נדחק לשוליים זכר מוראות השואה בגלל המאבק הקיומי וההתמקדות של הניצולים בשיקום חייהם האישיים. הניצולים לא רצו לדבר, הציבור הישראלי לא רצה לשמוע.

בעשור הראשון למדינה עמדה השואה במרכז מאבקים פוליטיים, בעיקר בהקשר של הסכם השילומים ושל משפט קסטנר. משפט אייכמן והמפגש עם עדויות הניצולים העמידו את הדיון בנושא השואה במרכז הקונסנסוס של החברה הישראלית.

בלב המשפט לא עמדו 1,600 המסמכים שהוגשו כראיות לבית המשפט, ואשר תיעדו את חלקו של הנאשם בחרושת המוות. בלבו עמדו סיפוריהם האישיים של 101 העדים ניצולי השואה, גברים ונשים, אשר יום אחר יום עלו לדוכן והשמיעו בקול רם ולפני קהל, לעתים לראשונה בחייהם, את קורותיהם בימי השואה.

לאחר עשרות שנים של "שלילת הגולה" נפתח בחברה הישראלית, לראשונה, צוהר להתבוננות מתוך אמפתיה בעולם היהודי שממנו הגיעו הניצולים. עד ראשית שנות ה-60, השואה והניצולים סימלו את ה"גולה" בעיניהם של בני הארץ. הגעגועים לבית אבא, למסורת היהודית או ליידיש נתפשו כערעור על הדבקות בחברה החדשה המתהווה בארץ.

בהשפעת המשפט השתנתה הגישה כלפי הניצולים, ובתהליך מתמשך עומעמה ההבחנה הנוקשה בין הזהות הישראלית לזהות היהודית. גם מעמדה של השואה בזיכרון הישראלי השתנה, והיא החלה לתפוס מקום מרכזי בשיח התרבותי בישראל. הפתיחות אל העולם התרבותי והרוחני, שממנו הגיעו הניצולים, עומדת ביסוד תהליך השינוי של מרכיבי הזהות הלאומית - מזהות ישראלית לזהות יהודית - שאנו עדים לו גם בעצם הימים האלה.

ככל שאנו מתרחקים מאירועי השואה ומספרם של הניצולים הולך ומתמעט, כך הולכת השואה ותופסת מקום רחב יותר בשיח התרבותי ובשיח הציבורי בישראל. מבחינת הצעירים של ראשית המאה ה-21, זיכרון השואה מתעצב יותר מכל במרחב התקשורתי ובאווירה מרובת נרטיבים.

דווקא בשל מרכזיותו של זיכרון השואה בשיח הישראלי העכשווי, חשוב ליצור איזון בין אימי השואה ומוראותיה לבין הנחלת ערכי התרבות והחברה של היהדות שחרבה. אי אפשר ליצור זהות לאומית המבוססת רק על ערכים שליליים.

בד בבד עם הוראת השואה כנושא ללימוד ולידיעה, מוטל עלינו להכיר את עושרה הרוחני של היהדות, שאת סיפור חייה ומותה העלו 101 הניצולים שעמדו על דוכן העדים במשפט אייכמן ודיברו בשמם של "שישה מיליון הקטגורים". אי אפשר לחנך דורות של צעירים רק על זהות הנכפית מבחוץ. לצד עמוד האש של "יזכור" חייבים להעמיד עמוד של חיים, אשר מעלה על נס את הערכים התרבותיים שהעמידה היהדות לכל גווניה ערב השואה.

הכותבת היא מנכ"ל משואה - המכון הבינלאומי ללימודי השואה



אבא קובנר מעיד במשפט אייכמן. להקשיב גם לעולם היהודי שממנו באו הניצולים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו