בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלכסנדר יעקובסון | מה באמת אומר החוק

תגובות

מדינת ישראל, כותב זאב שטרנהל, הופכת לנגד עינינו לאנכרוניזם, בעקבות אישור החקיקה "ההופכת אי-שוויון אתני לנורמה משפטית" ("ישראל כאנכרוניזם", "הארץ", 1.4). אבל מה באמת אומר "חוק ועדות הקבלה" על אפליה אתנית? הוא אומר כך: "ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית-פוליטית".

ברור שצפויים ניסיונות למנוע קבלת מועמדים מכל הטעמים האסורים האלה. אבל הדבר אינו פשוט. סירוב כזה עתיד להתגלגל לבג"ץ ולהיות מוכרע שם. אילו אכן התיר החוק בגלוי אפליה אתנית, היה החוק עצמו נפסל; מאחר שההיפך הוא הנכון, ברור מה תהיה נטיית השופטים במקרה של סירוב החשוד כפסול.

על פי החוק, סירוב מחייב החלטה מנומקת בכתב. האיסור לפסול מועמד מטעמי השקפה מקשה מאוד לעקוף את איסור האפליה האתנית בשאלות כמו היחס לציונות, למשל; לפי לשון החוק, ספק אם זו שאלה חוקית, שהרי גם זה עניין של "השקפה". ובסוף, כאמור, השופטים יחליטו. מכל מקום, הטענה שהחוק הופך אפליה אתנית לעיקרון משפטי שהמדינה מאמצת בגלוי היא בבירור ההיפך מהאמת.

יש לזכור, שאין מדובר בהקמת מנגנון חדש, העלול להפלות גם אם הדבר נאסר עליו לכאורה. החוק אינו מקים את ועדות הקבלה. הן התקיימו עשרות שנים, בהיקף רחב יותר מזה שהחוק החדש מאפשר. בעקבות התפתחות המשפט הישראלי בכיוון ליברלי יותר התעורר ספק, אם סידור זה יעמוד היום במבחן בג"ץ. החוק הוא ניסיון להגן על ועדות הקבלה מפסילה משפטית, במחיר צמצום תחולתן והכפפתן לשורה ארוכה של איסורי אפליה.

אין פירוש הדבר, שזהו חוק טוב. יש מקום לטעון, שוועדות קבלה כאלה, כאשר מדובר בהקצאת קרקע מטעם המדינה, אינן ראויות לחסות המחוקק. יש בחוק הוראה אחת, שבבירור אינה לגיטימית: ועדת הקבלה אמורה לכלול נציג של התנועה הציונית או הסוכנות.

לא מתקבל על הדעת, שלנציגי המוסדות הציוניים תהיה סמכות שלטונית או מעין-שיפוטית על אזרח ערבי. כל אזרח ישראלי צריך להיות כפוף רק למוסדות שמקור סמכותם הוא ציבור אזרחי המדינה - ציבור האזרחים כולו וציבור האזרחים בלבד. הוראה זו בחוק - דינה להיפסל. באותה הזדמנות יש מקום לקבוע גבולות ברורים למעמד המעין-רשמי של המוסדות הציוניים: הוא יכול להתקיים כדי לבטא את הקשר בין המדינה ליהודי התפוצות (יש לכך גם מקבילות בעולם), אבל יש לתחום אותו באופן שלא יוכל לפגוע בשוויון האזרחי ובדמוקרטיה.

איסורי האפליה והגבלות אחרות הוכנסו לחוק, בהדרגה, בעת תהליך החקיקה - גם בגלל מודעות למגבלות משפטיות וגם בגלל לחצים פוליטיים (בין היתר, של יושב ראש הכנסת). כאשר מדובר בחקיקה, יש לעיתים קרובות הבדל עצום בין מה שמוצע בתחילת התהליך לבין מה שמתקבל בסופו.

ישראל נהפכת לאנכרוניזם? נניח שכן, לצורך הדיון. אבל גם לאנכרוניזם מגיע שיבקרו אותו בהגינות ויאמרו עליו את האמת ורק את האמת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו