בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורי אבנרי | טיפשות קטלנית

תגובות

אדם חוזר בזיקנתו לילדותיות שנייה, אמר שייקספיר. משהו דומה קורה כיום למדינת ישראל.

סיבוב האלימות החדש לאורך רצועת עזה היה איום ונורא. טיל נורה לעבר אוטובוס של ילדים. לפחות 15 פלסטינים נהרגו בפעולות התגמול, בהם אזרחים, נשים וילדים. מאות אלפי ישראלים נאלצו לחיות ב"מרחבים מוגנים", בפחד מתמיד. וכל זאת - תוצאה של מדיניות ילדותית.

מי התחיל? לישראלים ברור: זה התחיל בירי המתועב על אוטובוס הילדים. על זה היינו מוכרחים להגיב. לפלסטינים ברור: זה התחיל בהריגת בכיר בחמאס. על זה היינו מוכרחים להגיב. ולזה קדם... ולזה קדם... ולזה קדם...

ואיך זה ייגמר? כיום נראה שאין לזה סוף. כל צד מתעקש שלא לתת לצד השני לירות את הירייה האחרונה.

ההחלטה הילדותית הראשונה היתה שלנו: אסור לישראל בשום פנים להכיר בשלטון החמאס משום שהחמאס הוא ארגון טרור, שאינו מכיר במדינה יהודית ודמוקרטית. משום שהחמאס הוא כזה וכזה.

זו שטות גמורה, וקטלנית. חמאס הוא באמת כזה וכזה. אבל הוא השלטון המעשי בעזה. ניסינו להפיל אותו, וכתוצאה הוא התחזק. זאת ועוד: במסמכים הסודיים שפורסמו באחרונה התגלה, כי איש ביטחון ישראלי מרכזי אמר לדיפלומט אמריקאי, שישראל מעוניינת דווקא בקיום שלטון החמאס בעזה בטווח הקצר, מפני שכל שלטון אחר יהיה גרוע יותר.

אם כך, בשביל מה המשחק העקוב מדם הזה? למה להמשיך לרמות את הציבור בישראל, כאשר הפתרון פשוט? על ישראל להכיר בשלטון החמאס בעזה "דה פקטו", כמציאות קיימת. עם השלטון הקיים צריך לנהל משא ומתן על עניינים מעשיים, הדורשים הסדר.

אין ערך לעוד "תהדיאה" עמומה, שתושג שוב באמצעות צד שלישי מעורפל, בלי פרטים ובלי הסכם רשמי. דרושה הפסקת אש רשמית, שתיקבע במסמך כתוב, הקובע מנגנון לבירור תלונות. דרוש צד שלישי מוסכם, גלוי ואמין, שיפקח על תהליך זה.

כל היחס לרצועת עזה הוא אנכרוניסטי. המצור, שנועד לשכנע את האוכלוסייה להפיל את שלטון החמאס, כשל ונהפך למכשלה. עלינו להתנתק סופית מעזה; ופירוש הדבר הוא להניח לעזה להיפתח בכל יתר הכיוונים: לפתוח את נמל עזה, נמל התעופה של עזה והגבול עם מצרים. ישראל הוכיחה, שהיא יכולה למנוע הכנסת אמצעי לחימה בדרכים אחרות ויעילות יותר. זה נוגע גם למשט הבא, המהלך אימים עלינו. ישוט בשלום כאוות נפשו.

כך אומר ההיגיון. רמז על כך גם ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי. כל דבר אחר הוא משחקי יוקרה מטופשים ברמת הגנון - הוא התחיל, שהוא יפסיק ראשון, וכיוצא בזאת. בפשטות: טיפשות קטלנית.

ילדותיות שנייה אחזה גם בבנימין נתניהו בבואו למנוע את "הצונאמי" המתרגש ובא - ההכרה העולמית במדינת פלסטין בגבולות 1967, שבירתה ירושלים המזרחית. נתניהו, המאמין שמלה אחת שווה אלף מעשים, מתכנן להעביר לשלטון עצמי פלסטיני עוד כמה כפרים, לקרוא לעוד ועידה בינלאומית נוסח מדריד ולשכנע עוד מדינה להצביע נגד ההכרה במדינת פלסטין.

כמה פעמים אפשר לחזור על תרגילים ילדותיים אלה, במיוחד כאשר תשובת העולם להם צפויה להיות קריאה פשוטה: "ישראלים, נמאסתם!"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו