בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הראל | זו חולשה וזה שכרה

תגובות

בעיצומה של מתקפת הנגד שפגעה באנשי החמאס ובתשתיותיו, מיצמצה ישראל והסכימה להפסקת אש. הממשלה, המשופעת באנשי ביטחון, התעלמה מאחד הכללים הבסיסיים ביותר בניהול מערכה: ניצול ההצלחה (שאם לא כן, החמאס לא היה להוט להפסקת אש) עד להשגת הכרעה.

גם תושבים בדרום, אף על פי שהיו ממשיכים לסבול עוד זמן מה מהטילים, מתקשים להבין היגיון מוזר זה. עתה האויב יתאושש, בדיוק כמו לאחר מבצע "עופרת יצוקה", שגם הוא נפסק בעודו באבו, ויתחמש לקראת סיבוב נוסף, קטלני מקודמו. מי יודע כמה אוטובוסים צהובים ייפגעו כתוצאה של חולשת הדעת של הדרג המחליט ורפיון הרצון להכרעה בקרב צמרת הדרג המבצע.

הנימוק, ולפיו ההסכמה נועדה לאפשר לתושבים ולמטיילים לחגוג בשקט את חג הפסח, מאפיין את שטחיות הממשלה וקוצר ראותה, ולא רק בתחום הביטחון. בעוד רוב האזרחים מפגינים יכולת עמידה המאפשרת לנקוט צעדים שיפגעו באויב ויכריחו אותו להפסיק את האש לתקופה ממושכת, הממשלה שוב משדרת לחמאס, ולכל כוח אחר החורש רע נגדנו, שאין בה הנכונות, או היכולת, ליטול סיכונים שיביאו להכרעה.

למציאות מהותית זו שותף - לא רק עכשיו, ולא רק מול החמאס - גם צה"ל. תפקיד הצבא הוא לסכל מראש פגיעות באזרחי המדינה, ולא להסתפק - כמשטרה וכמערכת המשפט - בתפיסת המפגעים. מתחילת שנות ה-2000 החלו הפלסטינים בפיגועי התאבדות. צבא העם, לאחר שמיגן את עצמו לדעת (על המשמעויות המוסריות שבכך, שהרי הוא אמור להגן תחילה על האזרחים, ורק לאחר מכן על עצמו), הסתפק בפעולות הגנה זעירות, גם כשמאות ישראלים נרצחו.

רק לאחר הפיגוע בנתניה בליל הסדר של 2002, כשהממשלה חשה שהציבור עומד להתקומם, יצא צה"ל למבצע "חומת מגן". המבצע הקטין כמובן את מספר הפיגועים באופן משמעותי. אם כן, מדוע לא ננקט אמצעי זה שנה - ויותר - קודם לכן?

גם למבצע "עופרת יצוקה" יצא הצבא רק לאחר חודשים רבים שבהם ספג הדרום אלפי רקטות, ולא בתחילת השיגורים, כשהיה ניתן למנוע את רוב הסבל והנזק. גם אז, כמו במלחמת לבנון השנייה, הופסק המבצע בעודו באבו, לא מעט בשל דרישת צה"ל.

משלא הושמדו התשתיות, ומשלא הוצאה מכלל פעולה הנהגת הטרור, נמשך הגיהנום בדרום והתעצמה הברחת הטילים (מי האחראי לכך?), שחלקם מסוגלים היום לפגוע גם בתל אביב.

מערכת "כיפת ברזל" מיירטת את הטילים הללו (בעוד הפצמ"רים והקסאמים ימשיכו לנחות). אך זאת גם התחלה של תהליך, שבו ישראל - הבורחת, כמוכח מהפסקת האש, מהכרעה - מעניקה לארגון טרור את החופש למצוץ את לשד תקציב הביטחון באמצעות שיגור טילים זולים, המצויים אצלו בשפע, על מנת שייורטו ברקטות יקרות.

לכבוד חג הפסח קיבל החמאס, בנוסף להפסקת האש, זריקת עידוד בלתי צפויה: מספר "לשעברים" במערכת הביטחון חברו ודרשו מהממשלה להיכנע לדרישותיו ולשחרר כאלף מחבלים תמורת גלעד שליט. מחוכמת הדרישה ומהעיתוי המושלם אנו למדים, בין היתר, כיצד הגענו עד הלום: חוסר יכולת להפסיק את פעולת ארגוני הטרור הקוטלים באזרחי ישראל, משגרים לעברם אלפי טילים, חוטפים אזרחים וחיילים ומכתיבים תנאי כניעה לשחרורם. שהרי ה"לשעברים" ושכמותם עמדו בראש המערכה נגד החמאס, החיזבאללה ודומיהם. האם קוצר ידם מקנה להם את הזכות המוסרית, אך במיוחד המקצועית, לתבוע כניעה זו?

השתא עבדי - למורך לב, לקונצפציות מוטעות ולחזיונות שווא; לשנה הבאה בני חורין בהגשמת מטרותיו הנעלות של עם ישראל בארץ ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו