בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | המנופאי

תגובות

תחושת הדז'ה-וו, המלווה את הקדנציה השנייה של נתניהו, הגיעה השבוע לאחד משיאיה המתעתעים, כאשר פרקליטו ניסה להדוף את הפרסומים על נהנתנותו בהגישו תביעות דיבה על עניינים שוליים, ובאומרו בקול מזרה אימים, כי "מאז שנות ה-50 לא היה במדינת ישראל אירוע כל כך חמור של הוצאת לשון הרע והכפשות זדוניות". בעודנו תוהים מהו התקדים האימתני (פרשת קסטנר? שורת המתנדבים?), קשה היה שלא להיזכר בהופעתו מזרת-האימים לא פחות של נתניהו עצמו בינואר 1993, בפרשת "הקלטת הלוהטת": אז האשים את "אחד הבכירים בליכוד, המוקף חבורת פושעים", בניסיון סחיטה שכמוהו לא היה בישראל.

בשני המקרים ביקש נתניהו ליצור את הרושם, שכוחות אופל נעלמים מבקשים לחטוף מידיו את ראשות הממשלה. זוהי טענה קצת אבסורדית, בהתחשב בכך שבמקרה הראשון טרם נבחר, ולכן טרם עולל משהו שיכול היה לקומם עליו כוחות כלשהם; ובמקרה הנוכחי טרם עולל או עשה משהו בתפקידו.

גם בימים-כתיקונם עורר אפוא נתניהו בעיקר את הרושם של מי ששומר על הצעצוע שלו בלי לדעת מה בעצם לעשות בו, אבל כמו צ'יוואווה נוירוטי - לא יניח להתקרב לעצם שלו. ואמנם, רק בבוא "ההכפשות" הגואלות דומה שנתניהו התעורר בחטף מאותה תנומה ארוכה, שעברה עליו במטוסים ובמלונות פאר, וחזר לטעם חייו העיקרי כראש ממשלה: הדיפת הניסיונות לעוצרו מלהיות ראש ממשלה.

יש האומרים ש"ההכפשות" והכורח לעסוק בהבלים כמו הכביסה, הנעליים, אשתו ואיזה ספר קרא או לא - מפריעים לראש הממשלה לעסוק בעניינים החשובים יותר. אבל אין טעות גדולה מזו: הכביסה והספר הם-הם ליבת עשייתו של נתניהו כראש ממשלה. לאחר שהביא לעצירה מוחלטת של כל דינמיקה מדינית שבה מעורבת ישראל (ולזכותו ייאמר: גם כל דינמיקה צבאית נמהרת) - גילה נתניהו את קסמי ה"מינוף", כולל מינוף "ההכפשות" כתזכורת והוכחה לכך שהוא "ראש ממשלה". אבל בניגוד לארכימדס, שאמר "תנו לי נקודת משען, ואניף את כל העולם" - נתניהו מסתפק ב"תנו לי נקודת משען יחצ"נית או ליגליסטית ואגרום לשלח-דרוקר להסמיק בגלל איזו טעות הגהה".

כל שבריר הזדמנות נוצל על ידו, כדי "למנף" את עצמו כמי שמגלם ראש ממשלה: את השריפה בכרמל מינף כתפאורה לדמות המושיע בסופרטנקר; את הצלחת כיפת ברזל מינף מיד לצילום על רקע המשגר - ידיו על מותניו, כגנרל פטון ביום הפלישה. וכמי שמראית העין היתה ונשארה בבת-עינו - גם ה"מינוף" המדיני-כביכול נעשה תמיד "לצרכים הסברתיים": כך "מונף" הפיגוע באיתמר באמצעות הפצת תצלומי גופות, ופגיעת הטיל באוטובוס כמעט מונפה "למען האפקט ההסברתי" באמצעות פגישת פסגה משולשת: ראש הממשלה, הילדים שהספיקו לרדת מהאוטובוס והזמר ג'סטין ביבר.

המשותף לכל הרעיונות הקופירייטריים של לשכת נתניהו הוא מינופה של חטוטרת המסכנות והקורבניות, כמו באיזו הצגת יידיש של גולדפאדן. זאת מתוך תקווה ספק ילדותית-נאיבית, ספק גלותית, לקושש לנצח איזו תועלת מרגשות האשם של "הגויים".

ויש עוד משותף לשני סוגי המינוף, המדיני והאישי: בכל מקרה הם מסתיימים בכישלון תדמיתי שלימזלי. בג'ודו מלמדים להשתמש בכוחו של היריב כמנוף להבסתו. נתניהו משתמש בכוחו של היריב, כדי להפיל שוב ושוב את עצמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו