בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | האיש שלנו בצד השני

"עובדה", ערוץ 2, 21:00

תגובות

פואד היה צריך למות פעמיים ולחזור לחיים כדי לקבל ראיון אצל אילנה דיין. עם בריאות תקינה היה זוכה בן-אליעזר לבמה הזו רק אם היה מחסל את מפלגת העבודה או את אשתו. אבל פואד כבר היה עם רגל אחת באינסוף ורבים שהתפללו לשלומו, וזה כולל אותי, רצו לשמוע חוויות. אני מנחש שכל איש טלוויזיה במדינה נלחם על הסקופ הזה. מי לא רצה להישיר מבט אל חבר הכנסת הוותיק ולשאול אותו מה הולך שם בצד השני. זו הרי פסגת שאיפותיו של כל עיתונאי, ווטרגייט בריבוע. עם חזרתו משם החזיק פואד בקלף האס, עכשיו כולם יקשיבו לו. קברתם את המפלגה? ובכן, כל עוד פואד חי, המפלגה חיה.

אילנה דיין זכתה בהישג. ליבת הראיון נגעה כמובן בחוויותיו מארץ המתים. "דאייה באוויר, זה היה הרגע שהבנתי שאני אי שם", תיאר זאת בן-אליעזר. אבל היו עוד נושאים שעלו והם לא פחות מעניינים. למשל השיחה האחרונה עם מובארק והשאלה אם מדובר בדיקטטור או במנהיג ים תיכוני סטנדרטי. בעומק מאחורי דיין הוצבה קערה שופעת תפוזים ובננות שרק המחישה, בייחוד בשלב זה של השיחה, את דימויו של בן-אליעזר כסולטן מקומי.

עוד עלו בשיחה העובדה שבסופו של דבר הוא הולך לישון בלילה עם המפלגה ולא עם אשתו וגם ציטוטים גלויי לב על הציניות והאכזריות שבפוליטיקה. הרי חגיגות ההחלמה של הדובון פואד כמעט השכיחו שבוז'י הוא אמנם הנסיך בעבודה אבל פואד הוא מקיאוולי האמיתי. בן-אליעזר דיבר על כל אלה באופן נוגע ללב. אולי הוא היה נתון להשפעה מהחוויה שעבר ואולי פשוט הגיע הזמן לדבר אתו, עם או בלי החזרה מהשאול. קודם לכן שודרה כתבה של עמרי אסנהיים על מקרה מחריד שאירע בכלא קציעות. בתי הסוהר הם התת-מודע המודחק של החברה, אנחנו לא רוצים לדעת מה קורה שם ומצדנו שיעלו בלהבות. על אחת כמה וכמה האסירים הביטחוניים שאותם אזרחי המדינה היו שמחים להפקיר לטובת כלבים טורפים ובהיעדר כאלה, ליחידת העלית של שב"ס.

לפני שלוש שנים פרצו לוחמי יחידת מצדה לתאי המאסר בקציעות לצורך מבצע חיפוש שגרתי שהתנהל באלגנטיות של פיל נפץ בחנות פורצלן. האירוע נגמר בהרוג אחד ופצועים רבים. מעבר לשימוש המופרז בנשק, כפי שניתן היה לראות בצילומים מהאירוע, והיעדר תבונה מבצעית, מה שצרם יותר מכל בכתבה היתה ההתנהגות של הלוחמים רעולי הפנים שנתקפו בפאניקה והתחילו לקלל את האסירים הלא חמושים. לרגע נראתה "יחידת העלית" כחבורה של ילדים ערסים בחוף הים. זו לא התמונה שאני רוצה לראות כשאני שומע על יחידת קומנדו. טוב עשתה "עובדה" שניפצה את חומת ההדחקה המפרידה בינינו לבין אסירינו, חומה עבה יותר מזו של בית הכלא.



בן-אליעזר ב''עובדה''. דיבר באופן נוגע ללב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו