בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | אלה נציגיך, שמאל

תגובות

הגשם חלף הלך לו, ותור בחירות עדיין לא נשמע בארצנו. ואף-על-פי-כן, כבר מתחדדים קולמוסים ונשברים: איך ירוץ השמאל הישראלי בבחירות הבאות, האם כמחנה אחד גדול - יחד כל מי ששמאלה לקדימה, או כל תנועה על דגלה; האם ייצא ישן מפני חדש ומה צורה תהיה לחדש הזה.

לא בגלל תצורתו התכווץ השמאל בעשר השנים האחרונות, גם לא בגלל מסריו, כי אם בגלל בוחריו. השמאלן - הרי זה מן המפורסמות - אינו ככל האדם: הוא אינטליגנט, שלא לומר אינטלקטואל; הוא רציונלי, מתוחכם וקר רוח, שאינו נוטה לרגשנות יתר כמו חמומי המוח מהליכוד; הוא עצמאי, בעל כושר חשיבה וניתוח משל עצמו; יש לו רתיעה מולדת מעדריות, וכאישיות רב-תחומית ורב-תרבותית הוא רואה את תמונת המצב על כל גוניה, ולא בשחור-לבן. איש לא יאמר עליו שהוא חוזר כסוס עיוור לאורווה, רק בגלל אותו ריח מוכר ונעים.

כבעל דעה - אך חופשי מדעה קדומה - הוא יודע: האויב של הטוב הוא הטוב מאוד, על כן יבחר בטוב שהוא הרע במיעוטו, ואין טוב שאין בו רע. כך בחר ב-1999, אז היה אהוד ברק רב אלוף החלומות; כך בחר ב-2003, כשעמרם מצנע נחשב ליותר מרצ ממרצ, בוודאי לא פחות. אך עד מהרה דחתה אותו העבודה כאיבר מושתל, כי גם מה שפחות-מרצ הוא יותר מדי בשבילה.

וב-2006 היתה בחירתו של השמאל מובנת מאליה, כשם שהיתה קשה כספחת למפא"יניקים לבית הרצוג-הוהנצולרן: עמיר פרץ הפציע כהבטחה עם שחר, התלקח כזרד במדורת השבט הסוציאליסטי, ובן-רגע כבה מחוסר חמצן במפלגתו.

חשיבתו של הבוחר-השמאלן עוברת תהליך מתמיד של הבשלה, ובבחירות 2009 היא הגיעה לשיא תחכומה, כלומר למיצוי טמטומה. הפעם, לפני שנתיים, הוא פתח עוד צעד רחב - קדימה. כדי לחסום את ביבי, הוא הצביע בעד דליה איציק, אלי אפללו, צחי הנגבי, אבי דיכטר, שאול מופז, אורית זוארץ, אריה ביבי, רוחמה אברהם-בלילא, מגלי והבה, רוברט טבייב, יואל חסון, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, עתניאל שנלר, מרינה סולודקין, ישראל חסון, גדעון עזרא, שי חרמש, יוחנן פלסנר ורונית תירוש; והסליחה עם מי שנשמט כאן.

הקולקציה המרשימה הזאת הועדפה על פני חיים אורון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ וזהבה גלאון, שנשארה בחוץ בשל מחסור פתאומי בפתקים. ועכשיו הוא תוהה, מחשב חישובים, לאן נעלם המחנה שלו, למה לא שומעים אותו בזמן האחרון; ואיך ביבי בכל זאת נבחר, למרות שהוא עצמו את קולו מכר, וחרף כל חוכמת תכסיסיו ועורמתם.

הכנסת ה-18 תיזכר לדיראון עולם בשל אופייה הגזעני-לאומני, שאפילו היו"ר שלה סולד ממנו; היא תשאיר אחריה שובל ארוך של דומן חקיקתי. לא זו בלבד שקדימה לא בלמה את חקיקת התועבה, היא נתנה לה יד. רק בחודש שעבר תמכו רוב חבריה בחוקי הנכבה וועדות הקבלה - בין שבהצבעה במליאה ובין שבבריחה ממנה. עלי לתקן מיד: הם לא תמכו, הם יזמו חלק מחוקי הגזע - הרשימה ארוכה והיא כרגע לפני; אלה נציגיך, שמאל, מה טובו.

לקראת הבחירות הבאות, יש לי רעיון מקורי, מה דעתכם: אולי פעם אחת, ולשם שינוי משיב נפש, ייתן הבוחר המתוחכם, המטומטם, את קולו למי שמייצג אותו נאמנה כל ימות השנה, ולא רק בפורים, כשמתחפשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו