בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאול אריאלי | העם שישכון בדד

תגובות

בשבועות האחרונים מלאו אוזנינו אזהרות מפני מה שצפוי לנו בספטמבר 2011, כאשר הפלסטינים יבקשו מהמדינות החברות באו"ם להכיר במדינה בגבולות 1967. לאזהרות שותפים רבים, החל משר הביטחון אהוד ברק, שדיבר על "צונאמי מדיני", דרך ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הגורס כי "סטגנציה מדינית היא איום על ישראל", ועד ליוזמת ז'נווה, המועצה לשלום ולביטחון ו"ישראל יוזמת", שהתריעו כי "גרירת רגליים מובילה לבידוד בינלאומי".

המזהירים חוששים ממהלכים בינלאומיים שיפגעו במעמדה של ישראל. אך ראש הממשלה עיוור ל"כתובת שעל הקיר" וזו אף אינה מעוררת דאגה במחנה הלאומני שמימין לו. אין בתוצאות הצפויות בשורה רעה לאמונתם ולחזונם. אך מה בנוגע לרוב המכונה "דומם"? זה שהבטיחו לו "ביטחון ושלום"? זה שמשלם מסים, הולך למילואים, מטייל בעולם ומקיים אתו קשרי גומלין כלכליים, תרבותיים ומדעיים?

כשהזהירו מפני אובדן הרוב היהודי, במידה שמדינת ישראל תשתרע בין הים לירדן - הרגיעו אותנו שיש פתרונות כמו טרנספר, אזרחות ליהודים ותושבות לערבים. כשנאמר כי "פתרונות" אלו יובילו לאובדן הדמוקרטיה, הסבירו לנו של"ממלכת בית דוד" אין צורך בדמוקרטיה. כשנטען כי ההמשך השליטה בעם אחר יכרסם בערכי החברה - אמרו כי ההיפך הוא שיקרה. אבל בסקר שערכה קרן אברט בקרב הנוער בישראל נמצא, כי שיעור הנערים היהודים המייחסים חשיבות לזהות הדמוקרטית של ישראל צנח מ-26% ל-14%. מחציתם סבורים שיש לאסור על הערבים להיבחר לכנסת, וכרבע מהם, דתיים פי שניים מחילונים, תומכים במרי אזרחי אלים נגד החלטות הממשלה הקשורות לתהליך השלום.

הכרה בינלאומית בפלסטין וקבלתה כחברה באו"ם עשויות להיות "קפיצת מדרגה" בתהליך הדה-לגיטימציה שישראל עוברת. היא עלולה להידחף בידי הטובות שבידידותיה כיום לעמדת "המצורעת". זה לא יקרה באחת, אך "העם שבגויים לא יתחשב" ייאלץ בעתיד לשכון בדד.

מי יסבלו אז מחרם כלכלי? בתחילה, חברות ההיי-טק של "מדינת תל אביב". אלא שאלה יעתיקו במהרה את מושבן לחו"ל. אך מה יקרה למפעלי הלואו-טק שבפריפריה? מי ישלם את מחירו של החרם התרבותי-מדעי - אלה השוללים "לימודי ליבה טכנולוגיים", המרחיקים את ילדיהם מ"זרים" והחוששים "מהתבוללות ומהתייוונות", לא יתמוטטו מכך.

אך מה על החוקרים, המרצים והמורים בישראל? אלו שתפישת עולמם שונה מזו של "הבריאתנים"? מה על האמנים, הסופרים והמשוררים? אלה שיצירתם ופרנסתם אינן שואבות מהילולות על קברי צדיקים?

מי יחוש מושפל שעה שישראלים יוגדרו כתיירים בלתי רצויים בחו"ל - אלה המבקשים לנפוש ולבלות בעולם, או אלה ש"ארץ המאחזים" באיתמר ויצהר היא בעבורם "עולם ומלואו" ובשבילם "יש"ע היא פאן"?

נתניהו עיוור להשלכות הטלטלות בעולם הערבי על יחסיו עם ישראל, לתפנית בעמדתן של ידידות ישראל - גרמניה, צרפת ואנגליה - ולמצוקות ארה"ב. ראש הממשלה ומחנהו בחרו לחיות ליד המציאות, לאיים במהלכים חד-צדדיים, ובמקביל להציע תוכנית "מדינית" מופרכת. אך כשיפקח את עיניו, ניאלץ להכיר מחדש באמרתו של ויקטור הוגו: "אין דבר המסוגל לעצור רעיון שהגיע זמנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו