בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | המיתוס המופרך על איווט הגבר

תגובות

שימו לב לנימה שמלווה את השיח הציבורי על החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום כנגד אביגדור ליברמן: תערובת של הערכה, הערצה והתרפסות. ליברמן "קר הרוח", איווט ה"גבר", אביגדור ה"חזק", שר החוץ ה"אניגמטי". את ליברמן מעריכים גם מתנגדיו. תמיד יימצא מי שיספר שמדובר ב"איש רציני", שבשיחות סגורות הוא מרשים ואפילו מתון, שיש לנו עסק עם פוליטיקאי בלתי צפוי ובלתי שגרתי. הבלים.

הניחו לחשדות נגדו, עזבו את העובדה שכבר הורשע פעם באלימות נגד ילד, מדובר בפוליטיקאי בינוני ומזיק ש-20 שנות פעילותו הותירו מאחוריהן מעט מאוד. נכון שידע לתרגם ליבוי שנאה להצלחה אלקטוראלית, תוך רכיבה על הגל הנחות ביותר; נכון שהעכיר את השיח בישראל; נכון אפילו שהוא נהפך לאימת ראש הממשלה, ושמו לידוע לשמצה בעולם, אבל מאזן אמיתי של פועלו מרשים הרבה פחות מהדימוי שנבנה לו, בידי תומכיו ובעיקר - הפלא ופלא - בידי מתנגדיו. הגבר לא גבר, האניגמה לא אניגמה.

כמו כמה מראשי משפחות הפשע של ישראל, שגם את דימויים אנחנו מטפחים ואת כוחם מעצימים, גם ליברמן נהפך אצלנו לא רק ללא-מנודה בעליל, גם לא אחרי החלטת היועץ המשפטי, אלא אפילו למושא להערצה סמויה. על מה ולמה, לכל הרוחות? הרי מדובר בשר החוץ הכושל ביותר שהיה לישראל מעודה. בשנות כהונתו מעמדה הבינלאומי הידרדר לשפל שלא היה כמותו מעולם. פעילותו הדיפלומטית הביאה לנו רק את הידרדרות היחסים עם טורקיה, ואת השינוי לרעה בעמדת דרום אמריקה כלפי ישראל. לא מספיק נזק בשנתיים?

אז על מה כל ההערכה הזאת כלפיו? על "מלה שלי היא מלה"? איזו מלה ואיזה נעליים. מכלל הבטחות הבחירות שלו, המלים שלו, הרי לא מומש כמעט דבר. לבוחריו הוא ודאי לא הועיל במאום. אין נישואים אזרחיים בישראל, גם מברית הזוגיות נותר סרח-חוק שמתייחס רק לקומץ חסרי הדת. מדיניות הגיור כמעט שלא שונתה, אפילו חוק הגיור הצבאי עוד רחוק מלהיות ממומש. מההבטחה לפעול למיטוט שלטון החמאס, סעיף שאותו התעקש להכניס להסכם הקואליציוני, נותר החמאס חזק מאי פעם, ודאי חזק יותר מליברמן שלנו. גם הצעות החוק האנטי-דמוקרטיות והמסוכנות שבהן נופף לא התקבלו בחלקן - חוק ועדות החקירה לעמותות השמאל, למשל - וטוב שכך.

אז איפה המלה? הרי מעורבותו במדיניות החוץ שולית, לא כולל את התנגדותו למינוי עוזי ארד לשגריר בלונדון, מסעותיו בחו"ל עקרים כולם, הצעותיו לחילופי שטחים נותרו במגירה, ככל ההצעות האחרות.

גם תחכום גדול, עוד כתר שקושרים לראשו, קשה למצוא בו. לרשום חברה המגלגלת מיליונים על שם בתך? נו, באמת. קור הרוח? אין בו כלום. אומץ? מתי ניסה לעמוד פעם מול גל ציבורי אחד, מתי נאבק על משהו? רק לרכוב על גלים פופוליסטיים הוא יודע, לשסות וללבות את יצרי החלשים נגד החלשים עוד יותר. לשם כך לא צריך שום אומץ. פוליטיקאי שפתו עילגת, שלא נשא מעודו נאום מרשים אחד, שלא הותיר מאחוריו בכל שנות כהונתו הרבות כשר ולו הישג אחד ראוי לשמו נחשב כאן לסיפור הצלחה.

כי ככה אנחנו אוהבים את הפוליטיקאים שלנו: בריונים, כוחניים, מהלכי אימים - ה"איש החזק" שלו אנחנו כל כך מייחלים, ראו בסקרים. זה אומר משהו עלינו, הרבה יותר ממה שזה אומר על ליברמן. שר החוץ שלנו הוא מושא חלומותינו הכמוסים. הוא אומר שאת מה שרובנו חושבים. הוא "מכניס" לעולם בשמנו ו"דופק" את הערבים, כמו שהיינו רוצים. הוא אפילו ידע "לעשות מיליונים" כמו שרבים מאתנו חולמים. לכן אנחנו מטפחים את המיתוס, לכן נדבר עליו תמיד בהערכה - כי ליברמן הוא אנחנו ואנחנו ליברמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו