בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדגר ברונפמן | החובה היהודית לבקר את ישראל

תגובות

בחודש שעבר פגשתי אדם שהותיר בי רושם עמוק יותר משהותיר בי כל אדם אחר בעשר השנים האחרונות. שמו דויד גרוסמן, והוא בא לניו יורק כדי לקבל את "פרס הספר היהודי" לשנת 2010 על הרומן שלו "אשה בורחת מבשורה". ישבנו ושוחחנו כשני יהודים החולקים דאגה עמוקה לגורל ישראל. לקראת סיום שיחתנו הוא הביט בעיני ואמר שחשוב שאביע בפומבי את דעותי על מדיניות ישראל, ושחיוני שגם אנשים אחרים, שמדיניות זו מעוררת בהם ספקות, יביעו את דעתם.

דבריו של גרוסמן מצאו הד בלבי. העם היהודי הוא עם של חוקרים ושואלים, הנוהג להתפלמס ולהתדיין בהתלהבות. ואולם, הנוהג המאוד יהודי הזה נתפש תכופות כאיום ולא כיתרון, במיוחד כשהדברים נוגעים לדיון ולביקורת על ישראל.

אכן, כיהודים אנחנו מפגינים את האכפתיות והזיקה שלנו זה לזה על ידי חקירה ודרישה, ולא על ידי תמיכה עיוורת אוטומטית. לכן, אני חש שחובתי לקרוא לישראל להגביר את מאמציה ליישום הפתרון של שתי מדינות. זאת במיוחד עם בוא האביב ולנוכח המהפכות בעולם הערבי, כולל האפשרות - קלושה ככל שתהיה - שבמצרים תכונן דמוקרטיה משגשגת.

באביב אנחנו חוגגים את הפסח, חג החירות הגדול. ההגדה של פסח עוסקת בציווי התלמודי לשאול שאלות. לקראת הפסח וסעודת ליל הסדר - אני נזכר בארבעת הבנים. הם, כולם, מובאים כדוגמה לאופן שבו צריך לשאול שאלות - או לאי-יכולת שלנו לשאול - ונוכחתי לדעת שהם מנחילים לנו מורשת שהיא לקח חשוב. כל אחד מהם - בין אם הוא מורד, מקבל, שותק או אינו מבין - משתתף באקט של הצגת שאלה.

ארבעת הבנים מעלים בחריפות יתר את המודעות לאחריות המוטלת עלינו - להכרח - לשאול שאלות, כדי להמשיך להשתתף בנרטיב של העם היהודי. רק מי שמנתק את עצמו מהסיפור של ישראל, כפי שעושה הבן הרשע - מבטא כפירה. לחפש ולבדוק מהי המשמעות של ישראל, כאמריקאים וכיהודים, פירושו להיקשר בחוזקה אל השרשרת של אלפי שנות היסטוריה יהודית ובמקביל לממש את מורשתם של האמריקאים שהתמזל מזלם לחיות בארץ החופש.

ברצוני להבהיר: אינני מותח ביקורת על ישראל מכיוון שברצוני להתנתק ממנה. אני מביע את דעתי דווקא בגלל המחויבות שאני חש כלפיה כציוני. אני רוצה שתגשים את הפוטנציאל שלה ואני רואה במדיניותה הנוכחית בעניין ההתנחלויות והכיבוש שגיאה חמורה, שפוגעת באופן הרסני בלב ובנשמה של מה שמונח ביסודה של המדינה היהודית.

האמונה שישראל חזקה דיה כדי שאפשר יהיה לדרוש ממנה דין וחשבון, ושהיא יכולה להיות מקום טוב יותר, היא למעשה אישור לעוצמתה ותזכורת לכך שאסור לה לדכא אחרים כפי שעשו המצרים. עליה לסייע להם לצאת לחופשי.

"חסר לנו ביטחון במה שאנחנו עושים ובכיוון שאליו אנחנו הולכים, ובאשר למטרה הלאומית שלנו", אמר לי גרוסמן בצער. "כל זה נעלם מאתנו, עקב האכזריות של העימות ועקב הייאוש שבו אנחנו שרויים". כשמפסיקים לשאול שאלות מפסיקים לקוות. אל תוותרו על החופש שלכם בקלות רבה כל כך - אל תיכנעו לייאוש. הזכירו לעצמכם בפסח הזה, שאתם חופשיים לשאול שאלות, ושכשאתם עושים כך, אתם מאשרים מחדש את קיומה של התקווה.

הכותב הוא פילנתרופ ונשיא קרן סמואל ברונפמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו