בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמיר אורן | המודיעין, המדינאים והמשבר הבא

תגובות

מיהו האחראי העיקרי לכך שמדינת ישראל הופתעה מההתקפה המצרית והסורית ביום הכיפורים 1973? כידוע, אגף המודיעין בצה"ל, ומעל כולם ראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא. זו המוסכמה שהשתרשה. לדרג הפיקודי היה נוח לטפול את חלקו-הוא ברשלנות על זעירא ואמ"ן. רמטכ"ל המלחמה דוד (דדו) אלעזר הפנה את חץ האחריות גם כלפי מעלה, אל שר הביטחון משה דיין, ואילו דיין גילגל כמעט הכל כלפי מטה, עד לזעירא. דיין הדף רק קצת עודפי ביקורת לעבר ראש הממשלה גולדה מאיר.

למעשה, לא מחדל בהתרעה דוחף ראש ממשלה, שר ביטחון או רמטכ"ל להפוך את ראש אמ"ן למגן האנושי שלהם. גורמת לכך תוצאת הפעולות הצבאיות והמדיניות שננקטו לפני משבר ובמהלכו, בלי קשר לאיכות ההתרעה. תוצאה מוצלחת משכיחה תקלות בהתרעה. רק כשהתוצאה רעה, מחפשים את ראשו של המתריע.

הניצחון במלחמת ששת הימים הושג למרות הערכה שגויה של אמ"ן. דיין הבהיר אז, שלמודיעין אחריות מוגבלת, למסור הערכה הנסמכת על מיטב העובדות שברשותו, ואילו על הדרג המדיני, כולל דיין, לשקלל את הערכת אמ"ן, להוסיף לה פרשנות ולתרגמה למהלכים בשטח. לרוע מזלו של זעירא, ועדת אגרנט לא היתה ערה לחילופי הדברים של דיין עם קודמו, האלוף אהרן יריב, המוצג תמיד כזהיר מזעירא.

בדיון מטכ"ל שדיין התארח בו באוגוסט 1967, כחודשיים לאחר המלחמה, דיבר יריב על "השביל הצר" שעליו מהלך איש המודיעין, בין הערכת-יתר של האויב לבין הערכת-חסר שלו.

"נכון מה שאהרל'ה אמר, על הפילוסופיה של השביל הצר, שצריך להיזהר מלהיתפס בשאננות או בפאניקה", הגיב דיין. "אמ"ן צריך לומר איך הוא רואה את הדברים, מה יקרה. הוא לא צריך לעשות פילוסופיה, שזה יכול להביא להיתפסות בשאננות. אני כל הימים דואג לזה. אם תיקח את הפרנסה שלי, מה אני אעשה?"

יריב ענה, "כשנותנים את אפשרויות הפעולה של האויב ואת הסבירות, אם איש המודיעין לוקח את האפשרות הכי גרועה, אז הוא מובטח. אם יקרה - טוב. אם לא יקרה, לא יקרה. מבחינת המודיעין, צריך לעשות ניתוח הגיוני על סמך ידיעות פלוס תוספת התחושה".

על כך השיב דיין, "אם הסיכון הוא שיתברר אחר כך שהדבר גרם למדינת ישראל שאננות, מדינת ישראל צריכה לומר, אמנם אמ"ן אומר כך וכך, אבל אני רוצה לקחת ביטחונות".

במונחי סתיו 1973, הביטחונות שגולדה ודיין לא לקחו היו יוזמה מדינית לשלום עם מצרים, וכוננות צבאית למקרה שיתבדו הערכות אמ"ן, שמצרים לא תצא למלחמה ושההכנות לצליחת התעלה הן תרגיל. במונחי סתיו 2011, העלול להמיט על ישראל את המשבר המדיני-הצבאי החמור ביותר מאז מלחמת יום הכיפורים, צריך לומר כבר עתה, שהאשמה לא תהיה באמ"ן ובהערכותיו, אלא בממשלת ישראל, בעומד בראשה ובמחזיק בה בתיק הביטחון.

בשבוע שעבר, בהרצאה במכון ממר"י בירושלים, הזהיר ראש אמ"ן הקודם, אלוף עמוס ידלין, מפני האשליה שיימשך השקט השורר עתה בגבולות ושהזמן פועל לטובת ישראל. אף שכקצין-קבע הפורש רק בספטמבר, הקפיד ידלין שלא לגלוש לאמירות מדיניות - אין לטעות במשמעות דבריו. ניתן גם לשער, שראש אמ"ן הנוכחי, אביב כוכבי, אינו חושב אחרת; זה אינו המעבר מיריב לזעירא.

ההתרעה האסטרטגית ניתנה. פחות חשובה השאלה הטקטית, המועד והשיטות לפרוץ המערכה המוסלמית המשולבת מלים-טילים, כהגדרת ידלין, עם יציע עולמי אוהד עד אדיש. בין השאננות והבהלה נמצאת היוזמה. אין די בעוד נאום מליצי נבוב של בנימין נתניהו ובעוד אזהרה עצמית ריקה של אהוד ברק, שכמו דיין אצל גולדה נרתע מהתפטרות. גם הם מבינים זאת: אלא שמחשש שיוזמה מדינית מרחיקה לכת תמוטט את הממשלה, הם עלולים להתפתות ליוזמה צבאית הרפתקנית. הממשלה או המדינה? הברירה בידיהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו